צור בצרות

בפרקים כ"ו-כ"ח מופיע קובץ נבואות על צור. הנבואה הראשונה פותחת בחטאה של צור (ב), ומפרטת את עונשה בארבע פסקאות. הפסקה הראשונה והשניה (ג-ו, ז-יד) מתארות את כיבושה והחרבתה של צור, השלישית (טו-יח) עוסקת בתגובות האיים לחורבן צור, והרביעית (יט-כא) מתארת את ירידתה לשאול ואת שממונה הנצחי.

א. בדומה לעמים שנזכרו בפרק הקודם, גם צור שמחה לאידה של ירושלים החרבה - ׳יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה׳ (ב). איזו נימה נוספת בשמחתה של צור? עיינו ברש"י: ׳נשברה דלתות העמים - עיר שכל גויים היו נכנסים לה לסחורה מעתה תשבר כי לא ילך המצור מעליה עד תלכד. נסבה אלי - מעתה הוסבה סחורות העמים אלי. אמלאה החרבה - אתמלא אני מן העיר ירושלים החרבה׳.

ב. שתי הפסקאות הראשונות העוסקות בחורבן צור בנויות ככלל ופרט וישנן הקבלות לשוניות רבות ביניהן. השוו בין שתי הפסקאות ונסו לעמוד על היחס ביניהן. תוכלו להעזר בנקודות הבאות:

1) מהו הדימוי המרכזי של החורבן בפסקה הראשונה, ולעומת זאת כיצד מתואר החורבן בפסקה השניה, וכיצד מתפרש בה דימוי זה?

2) היכן נזכר חורבן בנות צור שבשדה (=היישובים הסמוכים לצור המצויים ביבשה) בכל פסקה? נסו לשער מה סיבת ההבדל במיקום.

3) מה פירוש הביטוי ׳משטח חרמים תהיה׳ בהקשרו בכל פסקה (ה, יד)? באשר לפסקה הראשונה ראו דברי רד"ק: ׳משטח חרמים תהיה - שהציידים ישטחו רשתותם שם באותו הסלע שיהיה יבש ונגוב לא תבנה עוד׳. באשר לפסקה השניה ראו דברים י"ג, טז-יח. בדקו את משמעות המילה ׳חרם׳ בכל מקום.

ג. הפסקה האחרונה (יט-כא) מתארת את עליית הים על צור.

1) תיאור עליית הים (יט) מבוסס על תיאור המבול בבראשית (ז׳,יא,יט). מה לדעתכם משמעות ההקבלה?

2) בפסוקים (כ-כא) מתוארת הירידה לשאול. מהו מוקד התיאור? שימו לב לחזרת המילה ׳לעולם׳ שלוש פעמים בפסוקים אלה.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"