הפיוט "צמאה נפשי" נכתב כ"רשות" לתפילת "נשמת" של שמיני עצרת. המילים "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי", לקוחות ממזמור מ"ב, הנאמר לאורך כל חג הסוכות.
צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי
לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי
אֵל חַי בְּרָאָנִי וְאָמַר חַי אָנִי
כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי
בָּרָא כֹּל בְּחָכְמָה בְּעֵצָה וּבִמְזִמָּה
וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי
רָם עַל כֹּל כְּבוֹדוֹ כָּל פֶּה יְחַו הוֹדוֹ
בָּרוּךְ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי
הִבְדִּיל נִינֵי תָם חֻקִּים לְהוֹרוֹתָם
אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחָי
מִי זֶה יִצְטַדַּק נִמְשַׁל כְּאָבָק דָּק
אֶמֶת כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָּל חָי
בְּלֵב יֵצֶר חָשׁוּב כִּדְמוּת חֲמַת עַכְשׁוּב
וְאֵיכָכָה יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחָי
נְסוֹגִים אִם אָבוּ מִדַרְכָּם שָׁבוּ
טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ בֵּית מוֹעֵד לְכָל חָי
עַל כֹּל חֲסָדֶיךָ תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ
פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חָי
זְכוֹר אַהֲבַת קְדוּמִים וְהַחֲיֵה נִרְדָּמִים
וְקָרֵב הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חָי
רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת שִׁפְחָה נוֹאֶמֶת
לֹא כִי בְנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי
הֲלֹא חֶלְקְך מֵרֹאשׁ חָלָק דָּמוֹ דְרֹשׁ
וּשְׁפֹךְ אַף עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחָי
אוּלַי עֵת בָּאָה לְהָשִׁיב נְשׂוּא חֲטָאָה
אֶל בֵּיתְךָ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי
אֶפְרֹשׂ לְךָ כַּפִּי וְאֶקּוֹד עַל אַפִּי
בְּעֵת אֶפְתַּח אֶת פִּי בְּנִשְׁמַת כָּל חָי
המילים צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי, לקוחות ממזמור מ"ב, הנאמר לאורך כל חג הסוכות. בפירושו למזמור מ"ב כותב רבי אברהם אבן עזרא כך: "על כן דימה היכספו לבית ה' כהיכסף הצמא על המים ובעבור כי חיי בני אדם תלויים במים על כן לאל חי" (תהלים מ"ב, ג) - התלות של האדם באל היא אם כן כתלותו במים לשם חיותו. את הקשר שבין מים וחיים מבטא ר' אברהם אבן עזרא בפיוט בצורה יפה ויצירתית להפליא, כשהוא בוחר לחתום כל בית בשיבוץ מקראי שבסופו באה המילה 'חי', החורזת את כל הפיוט.
בימינו נשתמר המנהג של שירת הפיוט בשמיני עצרת רק בקרב קהילת יהודי בבל. יהודי מרוקו שרים את הפיוט בשירת הבקשות של פרשת חיי שרה. בקהילות אשכנז הפיוט הוא אחד מזמירות ליל שבת. הגרסה המובאת כאן היא הגרסה המדעית של מהדורת פרופ' ישראל לוין והיא שונה במקצת מהנוסח המוכר. מעבר לשינויי נוסח קלים לאורך כל הפיוט, נציין כי הבית לפני אחרון המופיע כאן (אוּלַי עֵת בָּאָה) אינו מוכר בנוסחים הנפוצים והבית שלפניו (הֲלֹא חֶלְקְך מֵרֹאשׁ) אינו מצוי בנוסח אשכנז.
ההסבר לקוח מתוך האתר "הזמנה לפיוט"