"לָהֵן מִן דִּי הַרְגִּזוּ אֲבָהָתַנָא לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא יְהַב הִמּוֹ בְּיַד נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל כסדיא כַּסְדָּאָה וּבַיְתָה דְנָה סַתְרֵהּ וְעַמָּה הַגְלִי לְבָבֶל" (עזרא ה', יב)

[=אלא מאחר שהרגיזו אבותינו את אלהי השמים נתן אותם ביד נבוכדנאצר מלך בבל הכשדי, ואת הבית הזה החריב והעם הגלה לבבל].

 

אל מול כל פסוק העוסק בצרעת הבית המתוארת בויקרא, מעמיד המדרש פסוק מקביל העוסק בחורבן הבית. כשלבסוף, כפי שקורה בצרעת הבית, מובטח בניין מחודש של בית ה'.

 

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת מצורע פרשה יז ד"ה [ז] בבית ארץ

"וצוה הכהן ופנו את הבית" (ויקרא י"ד, לו) - "ויקח את אוצרות בית ה'" (מלכים א י"ד, כו).

"ונתץ את הבית" (ויקרא י"ד, מה) - "וביתא דנה סתריה" (עזרא ה', יב).

"והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא" (ויקרא י"ד, מה) - זו בבל, "ועמיה הגלי לבבל" (עזרא ה', יב).

יכול לעולם? 

תלמוד לומר: "ולקחו אבנים אחרות" (ויקרא י"ד, מב) - "לכן כה אמר ה' הנני יסד בציון אבן אבן בחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש" (ישעיה כ"ח, טז). 

 

 

 

ויקרא רבה - מדרש אגדה ארץ ישראלי על ספר ויקרא, הכולל דרשות על הפסוקים הראשונים בכל 'סדר מקראי', קטע מתוך הפרשה אותו נהגו לקרוא בבתי הכנסת בארץ ישראל. המדרש נערך במאה החמישית לספירה (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)