משה מתנגד מאוד לבקשתם של ראובן וגד שלא לעבור את הירדן מפני שבכך נראה שהם מואסים בארץ חמדה. מה יש בהבטחתם לכבוש את ארץ כנען ואחר כך לשוב לעבר הירדן המזרחי בכדי לרצות אותו?
ראובן וגד מתוארים כבעלי מקנה. הם מזהים כי ארץ הגלעד והבשן גם היא ארץ מקנה. שני נתונים אלו מתלכדים לכלל מסקנה מתבקשת בדבר מגוריהם העתידיים. הם ממהרים לספר את הנתונים למשה מתוך צפייה שיסיק את המסקנות בעצמו (ד).
הפסוק מסתיים בפרשה סתומה, להורות שמשה ממאן להסיק כל מסקנה מדבריהם. משראו שכך הוא, מבקשים הם במפורש שלא לעבור את הירדן (ה). בקשה זו מקוממת את משה עד מאוד והוא מוכיח אותם קשות על כך שהם מואסים בארץ חמדה, ובכך עלולים להניא את כל העם מלעבור לארץ כנען וסופם יהיה למות במדבר (טו).
שני השבטים מבטיחים להחלץ חושים ולעזור לאחיהם לכבוש את ארץ כנען ורק לאחר שהאחרים ינחלו ישובו הם לארץ הגלעד. למרבית ההפתעה משה מתרצה ואף מוסיף כי אם יקיימו את הבטחתם אז "והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה לפני ה'" (כב). מה היה בהצעתם שגרם לשינוי האדיר בהתייחסותו של משה לעניין?
דומה כי ארץ הגלעד והבשן הינה חלק מגבולות ארץ ישראל הקדושה, אולם אינה חלק מארץ כנען שגבולה הוא בירדן. קדושתו של חבל ארץ זה מותנית בכיבוש ונחלה של עבר הירדן המערבי, ארץ כנען. משזו נכבשה הרי שגם עבר הירדן המזרחי הופך להיות חלק מארץ ישראל המקודשת וממילא אין כלל בעיה לגור בו.
כך עולה מגבולות הארץ המקודשת בפרק ל"ד הכוללים את רמת הגולן "כתף ים כנרת" (ל"ד, יא) וכן עולה מדברי ה' למשה בסוף ימיו שיראה את הארץ כולל את הגלעד עד דן (דברים ל"ד, א). אף בספר דברים (פרק ג') הוא מתאר שמיוזמתו נתן להם את חבלי הארץ אלו כחלק מארץ ישראל הכבושה. אם כן נמצא גם, שמשה בעצם דרך בארץ ישראל אלא שבחייו היא עוד לא נתקדשה.
עוד על אותו עניין קראו בפוסט מאת הרב ד"ר יואל בן נון 'עבר הירדן המזרחי - חלק מן הארץ?'