דומה כי פרק ל"ז מצליח למצות את הפכפכנותו של צדקיהו המלך שמנסה לרקוד על שתי החתונות. הוא עובר על דברי ה' ובו בעת גם מבקש את ברכתו. אך מסתבר שכאן זה לא נגמר ונאמנות לאלוקים הולכת יד ביד עם נאמנות לבני אדם.
המלך צדקיהו אימץ לו אידיאולוגיה אחרת. שאין הוא עובד את ה' ואינו שומע לדברי ירמיהו הנביא.
"וְלא שָׁמַע הוּא וַעֲבָדָיו וְעַם הָאָרֶץ אֶל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא" (ב)
האמנם? נקרא את ההמשך:
"וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת יְהוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָה וְאֶת צְפַנְיָהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכּהֵן
אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמר הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל ה' אֱלהֵינוּ" (ג)
צדקיהו מנסה לרקוד על שתי החתונות. אין הוא שומע לדברי הנביא, אבל אין הדבר מפריע בעדו מלבקש מן הנביא להתפלל בעדו. ולא להתפלל סתם כך, צדקיהו מבקש "התפלל נא בעדנו אל ה' אלהינו" (ג). ה' הוא אלוקיו של צדקיהו, למרות שאינו מציית לדבריו. תשובתו של ירמיהו לבקשה משונה זו לא נמסרה.
צדקיהו חושב שאפשר לשחק משחקים עם ה': לעבור על דבריו ולקבל את ברכתו. הוא גם חושב שאפשר לשחק כך עם נבוכדנצר. והמדרש משלים את התמונה:
"אמר לו [נבוכדנצר] השבע לי שלא תמרוד עלי. אמר לו הרינו נשבע בנשמתי. אמר לו: איני משביעך אלא בתורה שנתנה על הר סיני. הביא ספר תורה והניחה אצל ברכיו של צדקיהו, והשביעו. ולא הספיק נבוכנדנצאר ללכת מירושלים לארצו, עד שמרד בו" (ילקוט שמעוני ירמיהו רמז שכו)
אי אפשר להיות נאמן לאלוקים ובלתי נאמן לבני אדם. אי אפשר להיות בלתי נאמן לבני אדם ולהיות נאמן לאלוקים. צדקיהו מנסה לרמות את כולם: את נבוכדנצר, ואת הקדוש ברוך הוא גם יחד.
עוד על אותו עניין ניתן לשמוע בשיעורה של ד"ר טובה גנזל 'לדמותו של צדקיהו'
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת