קינה לעגנית

בפרק י"ד בספר ישעיה אנו מוצאים שיר מופלא בו נתמזגו למסכת תפארת צליל וקצב, רעיון ורגש, דמיון ומציאות, מיתוס והיסטוריה, בהירות וערפל; הומים בו בשיר זה לבבות וסואנות בו רוחות, ותמורות רבות ומפתיעות חלות בו ללא הפוגה. ומתוך הניגודים העזים אשר ביניהם אתה נקלע, עולה לפניך יצירה אחת ומושלמת, הששה בשלל גווניה ועם זאת - אחידה היא אחדות חוויה וצורה.
השיר הוא קינה, קינה על מות האדם. וקינה זו לא באה לשמה, כי אם לשם לעג. סתירה זו שבין צורתו הספרותית וכוונתו האמנותית של השיר עוברת בו מראשיתו ועד סופו ומשכינה בו מתח הנמשך והולך בלב הקורא.
מבחינה מוסרית-דתית אין בו כי אם רעיון חשוב אחד בלבד, והוא: ה' משלם לרשע כפועלו ונוקם את נקמת המעונים והמשועבדים, בהעבירו את ממשלת הזדון מן הארץ.
אך לא זה ערכו המיוחד של השיר; הוא פורש לפנינו בפסוקים מועטים יריעת רגשות רבים ומגוונים. רגשות הרשע ועריץ: שגעון גדלותו, יהירותו והתנשאותו שאינה יודעת גבול, עברתו ואכזריותו שאינה יודעת רחם. ורגשות המעונים: הייסורים שנתיסרו בהם, השפלתם ודיכאונם, כאבם האנוש בנחות עליהם מהלומה אחר מהלומה, המועקה הרובצת עליהם, פחדם מפני העתיד והרגשת שלוה ובטחון ושמחה על פריקת העול, שיש עמה שמחה לאידו של הרשע ורגש נקמה הבאים לידי ביטוי בלעגם המר והחריף. ואתה מרגיש, כי נמהלת ברגשות אלה פה ושם אף הרגשת הטרגדיה האיומה של אותו אדם, אשר מגדולתו אין הם יכולים להתעלם על אף השנאה המקננת בלבם. ואין המשורר אומר די בתיאור רגשותיהם של הרשע ושל קורבנותיו: הוא מתאר אף את הלך הרוחות בעולם כולו, עם עלית הרשע ולאחר מפלתו. חוק עולם הוא: "לפני שבר גאון" - הגאון שבר בצדו. שבר בלתי נמנע. וכיוון שדבר זה חוזר ונשנה בתולדות עם ואדם, על כן יצירה זו אין תפארתה לשעה, כי אם לדורי דורות.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת