קריעת הבגדים בעקבות נאום רבשקה

ישעיהו הוא אמן של מילים. לאורך הספר כולו אנחנו נחשפים למופע מרהיב של שימוש במילה. כי הכלי היחיד של הנביא הוא המילה. הדרך היחידה שלו לנסות לשנות מציאות היא הנאום.

לכן הפרק שלנו, שאנחנו כבר מכירים מספר מלכים, המוצב באמצע ספר ישעיהו, הופך את הספר לזירת קרב של ממש. בתוך ספר הנאומים, ספר שהוא נחלתו הבלעדית של ישעיהו, נמצא נאום אחר, נמסרת לנו תעמולה נגדית.

גם רבשקה מכיר את הכוח של המילה, והוא יודע לשחק במילים ודרכן במאזיניו. קריאה בנאום של רבשקה תחשוף את הדרך שבה משתמש הדובר במילים כדי להעצים את האפקט על השומעים.

הלכה אחת שלומד התלמוד מתוך פרקנו, תחשוף אותנו, אולי, לקלף המנצח. למילה שכשהיא נאמרת במקום הנכון, לקהל השומעים המתאים, היא שוברת את המאזינים, מכריעה את המערכה.

ההלכה שאליה מתייחס התלמוד היא הקביעה של המשנה את ההליך השיפוטי ביחס לאדם שגידף את ה' בשמו המפורש. כדי לגזור את דינו של המגדף על הדיינים לשמוע את הגידוף במפורש מפי העדים. כך זה מתנהל:

"מוציאין כל אדם לחוץ, שואלין את הגדול שביניהן, ואומר לו: אמור מה ששמעת בפירוש, והוא אומר, והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין" (סנהדרין נ"ו עמוד א).

העדים אומרים את הגידוף והדיינים קורעים את בגדיהם.

התלמוד שואל - מניין שהשומע גידוף צריך לקרוע את בגדיו?

"קורעין מנלן (=מניין לנו שיש לקרוע)?

דכתיב: "וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר... אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים וַיַּגִּדוּ לוֹ דִּבְרֵי רַבשָׁקֵה"" (שם ס' עמוד א)

בתום נאומו של רבשקה מגיעים השרים קרועי בגדים אל חזקיהו. הקורא סבור שקריעת הבגדים משקפת את האימה לנוכח המציאות המשתקפת בנאום, אך התלמוד מציג קריאה אחרת. קריעת הבגדים היא התגובה לגידופים שהשמיע רבשקה כנגד ה'.

הקריאה הזו מעמידה את הנאום על עיקרו. הנאום מציב את העוצמה האנושית מול שלטון א-לוהים. ישעיהו לכל אורך הספר דורש במפגיע - שלטון א-לוהים ולא שלטון אדם. ואילו רבשקה בנאום מחושב בא, מגדף את א-לוהים, ואומר לכולם - הכוח הוא בידיה של אשור, א-לוהים לא יעזור. והשומעים קורעים את בגדיהם.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929