הנבואה הקצרה שבפרקנו מתארת רגע בו ברוך בן נריה, סופרו הנאמן של הנביא, נשבר, והוא מתלונן על מר גורלו. הרקע למשבר קשור, ככל הנראה, בתאריך המשמעותי בו נאמרה הנבואה: השנה הרביעית ליהויקים.
התאריך הוא תאריך משמעותי בתולדות ישראל. במרחק לא גדול מן הארץ מתנהלת מלחמת עולם, והשפעותיה יהיו ניכרות על כל יושבי הארץ - מלחמת עולם פרצה בין מצרים לבין בבל. מצרים היא השליטה בארץ ישראל ובסוריה, ועד נהר פרת הגיעו. הכרוניקה הבבלית מספרת כי בשנת 605 לפני הספירה הנוצרית ערך יורש העצר נבוכנדראצר את צבאו, עבר את הפרת, הכה את הצבא המצרי שהתרכז בכרכמיש, והניסו. קרב זה היה תחילת מפלתה של מצרים בידי בבל.
יוסף בן מתתיהו מתאר קרב זה במלחמות, ספר עשירי. וזה תיאור הקרב:
"בשנה הרביעית למלכו [של יהויקים] תפש איש ושמו נבוכדנצר את השלטון על הבבלים. נבוכדנצר זה עלה באותו זמן עם חיל רב על כרכמיש העיר שעל נהר פרת, והחליט להלחם בנכו מלך מצרים, אשר סוריה כולה הייתה כפופה לשלטונו. כיון שנודעה לו לנכו כוונתו של מלך בבל על מסע המלחמה נגדו, לא זלזל בדבר, אלא מיהר ויצא בחיל גדול אל פרת, כדי להלחם בנבוכדנצר. וכשבאו לידי התנגדות נחל נכו מפלה ורבבות רבות מאנשיו אבדו בקרב, ומלך בבל עבר את הפרת וכבש את סוריה עד פלוסיון, חוץ מארץ יהודה. ובשנה הרביעית למלוך נבוכדנצר, והיא השמינית ליהויקים שליט העברים, יצא מלך בבל בחיל רב למלחמה על היהודים, ודרש מס עובד מיהויקים מתוך איומי מלחמה..."
המדרש מתאר את הצד המטפיזי של הקרב הזה:
"בשנת ד' ליהויקים נחתם גזר דינם על יהודה ובנימין ועל מה שנשתייר מיהודה ומן הגלות, ועלה נבוכדנצר פעם ראשונה בימי יהויקים והגלה מיהודה ובנימין שלשת אלפים ועשרים ושלשה ומשאר שבטים שבעת אלפים גיבורים" (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תלג).
ובתוך מערכת סבוכה זו, עולה גורלו של הפרט, של ברוך בן נריה שאינו יכול עוד להיות צינור לנבואות הזעם והתוכחה. הוא רואה את העולם כולו בשעת משבר, את עמו שוגה את כל השגיאות האפשריות, והוא נשבר: "אָמַרְתָּ אוי נָא לִי כִּי יָסַף ה' יָגון עַל מַכְאבִי יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לא מָצָאתִי" (ג)
אך אין בפי ירמיהו ניחומים לברוך. כל שהוא יכול לומר לו כי נפשו תהיה לו לשלל. את גורל העם מנווט העם עצמו, מלכו יהויקים, והאויב מבחוץ: נבוכדנצר מלך בבל, העולה לגדולה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת