האנשים ששלח משה לתור את הארץ לא היו מרגלים צבאיים, אלא ראשי העם ההולכים לבחון את טיב הארץ בה הם עומדים להתיישב.
אופן הריגול של המרגלים ששלח משה אינו תואם את התפיסה האינטואטיבית שלנו לגבי מושג הריגול. לשלוח מספר גדול של אנשים, שהם מנהיגי עם ישראל (נשיאים), בצורה פומבית רבה, הן ביחס לעם ישראל, והן ביחס ליושבי הארץ אותה הולכים לרגל, סותר את היסוד הבסיסי ביותר במלאכת הריגול - החשאיות. למלאכת ריגול מתאים לשלוח חיילים צעירים ומאומנים, שיוכלו להסתתר, לברוח ולאסוף נתונים בהיחבא. מפתיע למצוא את נשיאי העדה לוקחים על עצמם מלאכת ריגול צבאית, באופן רעשני ולא מוסווה. גם בדיקת טיב פירות הארץ לא יכולה להשפיע על צורת הקרב ועל הטקטיקות שכדאי לנקוט בהן.
מתוך כך, מתברר שהאנשים שנשלחים אינם מרגלים צבאיים. במקום לשון ריגול מופיע לשון לתור, כלומר לטייל ולהסתכל. תפקיד תיירי משה אינו צבאי כלל, אלא פוליטי-מדיני. ה"ממשלה" של העם (כלומר נשיא כל שבט, כשלכל שבט נציג), הולכת לטייל בארץ על מנת להכירה. לא האסטרטגיה הצבאית עומדת מול עיניהם אלא היכרות עם הארץ אליה הם עומדים להיכנס, ובה הם מתעתדים לגור. הנשיאים הולכים בתור נציגי העם, ככוח חלוץ המכין את הדרך לפני ההתיישבות הציבורית. הם לא מסתתרים, ובהחלט ייתכן כי יושבי הארץ רואים אותם ומדברים עימם ללא מורא, שהרי הם אינם יודעים אם פניהם למלחמה. ישנם מהגרים רבים העוברים ממקום למקום, ובהחלט ייתכן כי יושבי הארץ חושבים שמדובר בקבוצת אנשים מכובדת אשר הגיעה לארץ לראות האם שבטיהם הנודדים יוכלו להגר אליה. מי יודע אם גויי הארץ לא עזרו למרגלים לקחת דוגמא מפירות הארץ המשובחים, מתוך גאווה כנה בארצם...
לא ייפלא אפוא, כי כשחוזרים מרגלי משה, ומדברים רעות על הארץ מכנה זאת הכתוב: "ויצאו דיבת הארץ אשר תרו אתה" (לב). ארץ ישראל עומדת למבחן בדיווח המרגלים, ולא רק יכולת כיבושה.
עוד באותו נושא קראו בפוסט מאת הרב אלחנן סמט 'ריגול צבאי'
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון