ריקוד האדם והטבע

"טובים השנים מן האחד" - הקביעה הזו נכונה גם בעולם המשמעויות. שתי מילים המופיעות זו לצד זו מעניקות ממשמעותן אחת לשנייה ומעצימות זו את זו. כך גם שתי תמונות המופיעות זו לצד זו, כך גם שני פסוקים. לא פעם מצליחים חז"ל לעורר אותנו למשמעותו העמוקה של פסוק על ידי כך שהם מצמידים לו פסוק אחר. הפסוק הנוסף מצליח להעצים את הראשון ומתעצם על ידו.

בפרקנו מתואר ריקוד ששותף לו העולם כולו - בני האדם בדרכם והטבע בדרכו. השיר והריקוד בוקעים מכל פסוק. את הפסוקים שלנו 'מצמיד' המדרש לפסוק אחר, שבמבט ראשון נראה פרוזאי יותר: 

"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" (ויקרא כ"ג, מ) הדא הוא דכתיב (= זהו שכתוב)

"יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ" (תהילים צ"ו, יב) -

יעלוז שדי -  זה העולם...

וכל אשר בו - אלו הבריות

אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר -  אמר ר' אחא: היער וכל עצי היער, היער אלו אילנות שעושין פירות, וכל עצי היער אלו אילנות שאינן עושין פירות

לפני מי? לִפְנֵי ה'.

למה? כִּי בָא בראש השנה ויום הכפורים

מה לעשות? יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ

(ויקרא רבה פרשת אמור פרשה ל) 

המדרש קורא את הפסוקים כריקוד של העולם לפני ה' לקראת ראש השנה ויום הכיפורים. את הפסוקים הללו קורא המדרש יחד עם הפסוקים על ארבעת המינים שאדם מצטווה ליטול בחג הסוכות - "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כ"ג, מ). המדרש מזמין אותנו לקרוא את מזמור צ"ו בצמוד לפסוקי ארבעת המינים ובכך מתיך את התמונות השונות זו בזו. כעת האדם המחזיק את הלולב, האתרוג, ההדס והערבה, הופך לאדם המרקד עם הטבע כולו. התיאור בספר ויקרא והתיאור במזמור צ"ו מתאחדים ומייצרים תמונה של האדם מחובק עם הטבע ושניהם רוקדים לפני א-לוהים.

באדיבות אתר 929