"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'. וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ" (עמוס ח', יא-יב)
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קלח עמוד ב
תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר: "הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה'" (עמוס ח', יא), וכתיב "ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו" (שם, יב).
"דבר ה'" - זו הלכה, "דבר ה'" - זה הקץ, "דבר ה'" - זו נבואה.
ומאי "ישוטטו לבקש את דבר ה'"? - אמרו: עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין...
תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים ל"א, כא). אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו? - שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד.
[הכינוס של חכמים ב'כרם ביבנה' נעשה לאחר חורבן בית שני. דרשה זו של חכמי יבנה מבטאת את החשש לאחר החורבן משכחת התורה ואת התודעה שליוותה אותם שעליהם לדאוג לקיומה ושמירתה של התורה במציאות הקשה שלאחר החורבן]