רשיון דריוש איננו רק חידוש התוקף של רשיון כורש, אלא הרבה יותר מכך - הוא מעניק עצמאות פוליטית למדינת יהודה, וסמכות נרחבת לכהנים.

 

בשנת שתים לדריוש, תשע עשרה שנה אחר מתן רשיון כורש, חל מפנה במלאכת המקדש. הדחיפה לכך באה בעיקר מצד הנביאים חגי וזכריה (עזרא ה', א-ב), וגם מראשי השבים, זרובבל מבית דוד ויהושע הכהן הגדול נתנו ידם לזה, ובוודאי סייעה לכך תנועת העולים שהתגברה בימי המהומות והמרידות בבבל ובסביבותיה.

צרי יהודה חידשו את מאמציהם להשבית את הבניה, ולשם כך הניעו את תתני נציב המלך על האחשדרפה עבר נהרא, לבא לירושלים ולברר את העניין במקום (עזרא ה', ג-ד).

תתני חקר ושמע את טענות זקני יהודה שהם בונים על סמך רשיון, אלא שרשיון זה לא היה בידם; ההוכחה היחידה היתה כנראה כלי המקדש אשר הוחזרו בפקודת כורש. הנציב תתני לא הפסיק את העבודה אלא פנה ללשכה הממלכתית כדי לבדוק את נכונות הטענות. כתשובה לפנייתו נתקבל הרשיון מאת דריוש בצורת מכתב, כתוב בלשון הארמית הרשמית (עזרא ו').

חלקו הראשון מכיל תעתיק דברי כורש ביחס לבניין המקדש, החלק השני הוא תוספת משל דריוש.

דריוש הרחיב את היקפו של רשיון כורש, הרחבה שיש בה גם חידוש לשעתו ולדורות. משום כך מהווה מסמך זה שלב נוסף בהתפתחות מדינת יהודה, לא רק כחטיבה דתית אלא גם כיחידה פוליטית.

עצם ההוראה שמלאכת בית האלוקים היא ענינם הבלעדי של ראשי היהודים, שחרר את העדה מזיקה לשלטונות ומבקשת הסכמתם בכל דבר שאפשר היה להכליל בתכנית זו, למשל בניין חומת הר הבית, ואולי גם חלק מחומת העיר הסמוכה למקדש. עצם ההכרה בזקני העם כסמכות לעניינים פנימיים - היא צעד חשוב לקראת הרחבת האוטונומיה של הישוב החדש.

בולט יותר היה מתן הרשאה לכהנים, כלומר: לכהן הגדול ולרעיו, בדבר תקציב המקדש. על ידי זה נוצר תא אחד אשר ספג אמצעים כספיים כיד המלך, והודות לכך נעשה בעל השפעה על הסביבה מעוטת האמצעים, וממילא לא רחק היום שהכהן הגדול ירכז בידו כח ותוקף של שלטון. התוצאות לא איחרו לבוא; בעוד שהכהונה הלכה והתחזקה והרחיבה את סמכויותיה, נדחף בית דוד לקרן זוית, לאכזבתם של המקווים לתקומתו. הדים להתפתחות זו אנו שומעים בנבואת זכריה על יהושע הכהן הגדול: "כי הנני מביא את עבדי צמח" (זכריה ג', ח); "אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ" (שם ד', יד); "ועצת שלום תהיה בין שניהם" (שם ו', יג) . הנביא מכיר ביעודם של שני הכוחות, בית דוד ובית אהרון, ומצפה לעדיפותו של בית דוד. משמע שנשקפה סכנה לשלום שבין שני הבתים האלה, בגלל התחרות על השלטון ובשל התוקף שניתן לכהונה מטעם המלך דריוש.

 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, מבוא לספר עזרא ונחמיה