שבטי יוסף

הייחודיות של אפרים ומנשה בני יוסף, היא בכך שהם נולדו במצריים ולא גדלו אצל יעקב. בניגוד לשאר ראשי השבטים, חייהם של מנשה ואפרים (ולמעשה גם רוב חייו של אביהם יוסף) עברו עליהם מחוץ לארץ ישראל ומחוץ לסביבה הרוחנית של בית יעקב, בה גדלו שאר הנכדים.

גם מקומם של שני שבטים אלו בתוך שאר שבטי ישראל אינו מובן מאליו - יעקב הוא שמגדיר את מעמדם ככזה בסוף חייו, אך בחלוקות מסויימות עדיין נספר שבט "יוסף" כשבט אחד.

ניתן לומר שכאשר שני השבטים ניגשים ליהושע ושואלים "מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם-רָב" (י"ז, יד) הם בעצם באים בדרישה ליהושע להכיר באופן רשמי במעמדם של אפרים ומנשה כשבטים מן המניין. יהושע, שהוא בעצמו משבט אפרים, לא רואה בעייה בעמימות ההגדרה, ונותן לשבטים את הפתרון הטכני לבעייתם - בירוא היערות. רק כאשר השבטים חוזרים על בקשתם יהושע בסופו של דבר נענה לה, בפנייתו אליהם כשני שבטים:"וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-בֵּית יוֹסֵף - לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה"(י"ז,יז).

למעשה רק כעת, לאחר שדרשו וקיבלו את מקומם בין השבטים, מתקיימת ברכתו-הבטחתו של יעקב אבינו בבראשית: "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ-לִי"(בראשית מ"ח,ה)

התעקשותם ומסירותם של מנשה ואפרים להיות שווים בין שבטי ישראל ובחלוקת הנחלות הופכות אותם לעיקריים ומשמעותיים בתהליכים שעוברים על כל ישראל - דווקא בשבטים אלו מופיעות ומתבררות כמה מהסוגיות העיקריות של ישוב הארץ: החל מהישיבה בעבר הירדן המזרחי, דרך ירושת הבנות ועד לכיבוש הארץ הנשארת שבשטחם. גם בהמשך ההסטוריה ימלאו שני השבטים תפקידי מפתח בקורות עם ישראל, במידה רבה בזכות היותם שבטים גדולים שנחלו במקומות אסטרטגיים.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער