שבת בשערי ירושלים

פרקנו פותח בביקורת על אנשי יהודה הדבקים בפולחן האלילים וחטאיהם חרותים עמוק בליבם (א-ד), זאת בניגוד לגויים שלעתיד לבוא יכפרו באליליהם (ראו ט"ז,יט). בהמשך מופיע קובץ של מזמורים ודברי הגות הנוגעים ביסודות האמונה, ומתמקדים בעיקר בצדק האלוקי ובדברי תחינה אישיים של ירמיהו (ה-יח). בחלק השלישי והעיקרי (יט-כז) מצווה ירמיהו לקרוא בשערי ירושלים נבואה הקושרת בין קיומה ושלומה של העיר לשמירת השבת וקדושתה.

א. 1) ׳אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם׳ (ה) – בפסוקים ה-ח מנגיד הנביא בין הבוטח בה׳ לזה שאינו בוטח בו. עמדו על הזיקה בין מעשי האדם לתוצאותיהם. (הנגדה דומה מופיעה גם בתהלים א׳, ראו בייחוד פסוק ו שם).

2) רד"ק: ׳לפי שהיו ישראל בוטחים במצרים ובאשור אמר (את) זה. ומן ה׳ יסור לבו: כי אם לא יסור לבו מה׳, אינו רע אם יבטח באדם שיעזרהו, ותהיה כוונתו כי בעזרת האל יוכל האדם לעזרו׳. מהו הדיוק בפסוק עליו מסתמך הרד"ק בפירושו, וכיצד הוא מגדיר בעזרתו את החטא?

ב. ׳הָלֹךְ וְעָמַדְתָּ בְּשַׁעַר בְּנֵי העם... וּבְכלֹ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם׳ (יט) – השערים נזכרים כמה פעמים בנבואתנו ותופסים בה מקום מרכזי. מדוע מצטווה ירמיהו לומר את נבואתו דווקא בשערים? עיינו בפסוקים ועמדו על תפקיד השערים בתיאור החטא, השכר והעונש (כא,כד,כה,כז).

ג. קיים דמיון בולט בין נבואתנו לנבואה על היכל ה׳ בפרק ז׳, אלא ששם פירט ירמיהו מגוון חטאים מתוך עשרת הדברות, ואילו נבואתנו ממוקדת בחטא אחד בלבד – אי שמירת השבת. בחנו את ההיבט הפומבי של שמירת השבת המודגש בנבואתנו (יט,כ,כה). נסו לשער, מדוע מדגיש הנביא דווקא את השבת ואת ההיבט הפומבי של שמירתה? ראו את תיאורה המיוחד של השבת כאות ברית - בשמות ל"א,טז וביחזקאל כ׳,יב-כ (תיאור מקביל מופיע בנחמיה י"ג,טו-יח).

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"