שוב גורם ההפתעה

גם בפרקנו, כמו בפרקים קודמים בספרי יהושע ושופטים, אנו מוצאים את גורם ההפתעה כאמצעי ראשון במעלה להכרעת המלחמה.
אלא שעד עתה גורם ההפתעה תרם לנצחון במלחמה יחד עם העוצמה הצבאית, ואילו במלחמה המתוארת בפרקנו אין כלל עוצמה צבאית, שהרי מה הם 300 לוחמים לעומת מדין, עמלק ובני קדם שהם "כְדֵי אַרְבֶּה לָרֹב וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר" (ו', ה)?!
במלחמה זו הראה ה' לישראל ש"אֵין לה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" (שמואל א י"ד, ו), ואין הכוונה שיצאו ישראל למלחמת התאבדות וה' יעשה להם נס גלוי ויושיעם, שאין ה' חפץ להרבות בניסים גלויים הפוגעים ביכולת הבחירה השקולה של האדם, אלא הכוונה שכאשר ניגשים למלחמה בשם ה', למען קידוש והגדלת שמו בעולם, ברכת ה' נסוכה בלוחמים, ואזי התנהלות נכונה במלחמה יחד עם תעוזה וגבורה, מביאות להבסת האויב גם ביחסי כוחות בלתי הגיוניים לטובת האויב.
וכך קורה ששלוש מאות לוחמים, המהווים קרוב לאלפית (0.001%!) מצבא האויב, מצליחים להביא לתבוסת צבא אדיר המורכב משלושה עמים חזקים.
וזאת מתוך שימוש מיטבי בעוצמתו של גורם ההפתעה, שנעשה כאן בצורה מושלמת: 1. בלילה. 2. בעת החלפת המשמרות אצל האויב. 3. בליווי קולות המלחמה של השופר, המחרידים כל אוזן. 4. בפיצול הכוחות לשלושה ראשים כדי ליצור מצג שוא של מתקפה מכמה חזיתות ('מלקחיים') המטילה מורך בלב האויב שלא ציפה למתקפה רחבת היקף, ועוד. ואכן פעל גורם ההפתעה את פעולתו להובלת נצחון חסר תקדים שלא היה כמוהו מעולם מבחינת יחסי הכוחות.