שיבת ישראל ויהודה

המסכת הרביעית בספר ירמיהו (פרקים ל' עד ל"ג) היא מסכת גאולה, וירמיהו קיבל ציווי מיוחד לכתוב אותה "אל ספר" (ל', ב) כסֵפֶר עֵדוּת, לעתיד.

לא רק יהודים ישובו לארץ יהודה, אלא בני יעקב כולם, ישראל ויהודה (ל', ג), ובהרי שומרון ואפרים יקראו "קוּמוּ ונַעלֶה ציון אל ה' א-לֹהינו" (ל"א, ג-ה). החזון של חזקיהו ויאשיהו להקים מחדש את מלכות דוד עִם עַם ישראל כולו, עומד כאן במרכז. ירמיהו חזר אל נבואתו מימי יאשיהו (ג', ו-יח), והפך אותה לנבואה מכוננת עתיד.

"רחל מְבַכּה על בניה, מֵאֲנה להִנָחֵם..." – "מִנעי קוֹלֵך מִבֶּכי... ושבו בנים לגבולם" (ל"א, יד-טז). במהלך הדורות, קבר רחל סופח אל בית לחם יהודה, והפכו אותה ל'אֵם יהודיה', אבל בניה של רחל הם יוסף ובנימין, עם אפרים ומנשה, הישראלים! עליהם היא בכתה, על 'עשרת השבטים', וירמיהו עם הקשר האישי שלו לאפרים ולשילֹה, העצים את בכיה של רחל.

מתי שבו ישראלים לגבולם? יש מחז"ל (רש"י לעזרא ב', סד, לפי סדר עולם) שסברו ששיבת ציון בימי זרובבל כללה כ-12 אלף משאר שבטי ישראל, כי הפירוט של אנשי יהודה ובנימין מסתכם רק בכ-30 אלף, ועליית זרובבל כולה מנתה 42360 איש (גברים).

אבל בכל ימי בית שני הישות המוכרת הייתה 'יהודה'. 'ישראל', עם ישראלים וישראליות, חזרו לתודעה רק בימינו. גם קיבוץ גלויות "מארץ צפון... מִיַרכְּתֵי ארץ" (ל"א, ז) מתחולל רק בימינו, והחזון הציוני יונק בוודאות מנבואות הגאולה בירמיהו (ובנביאים אחרים)* על איחוד מחודש של יהודה וישראל.

'מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל'.

___________________________________

* ישעיהו י"א, יא-טז; הושע ב', א-ג; יחזקאל ל"ז, טו-כב – בחזון שני העצים שחוברו לעץ אחד.

באדיבות אתר 929