שימו לב לחפצים

מהי מידת האחריות שיש לבן אדם על הדברים שנמצאים בביתו? פסוק מהפרק שלנו עורר מגוון פרשנויות ביחס לשאלה זו: "אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה" (יד).

התלמוד הבבלי במסכת כתובות (יט עמ' א - עמ' ב) מביא שני מדרשים על הפסוק: 

"אמר רב כהנא: אסור לו לאדם שישהה שטר אמנה בתוך ביתו משום שנאמר "אל תשכן באהליך עולה..."".

"אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לו לאדם שישהה שטר פרוע בתוך ביתו משום שנאמר "אל תשכן באהליך עולה". במערבא משמיה דרב אמרי "אם און בידך הרחיקהו" זה שטר אמנה ושטר פסים, "ואל תשכן באהלך עולה" זה שטר פרוע".

שלושת האמוראים מחברים את הפסוק שלנו לשטרות שמחזיק האדם בביתו: שטר אמנה (שטר שיש בו הצהרת כוונות אבל בפועל לא הייתה הלוואה ממשית), שטר פרוע (שטר שכבר נפרע אבל לא הושמד או הוחזר למלווה) ושטר פסים (שבדומה לשטר אמנה, הוא סוג של העמדת פנים). שלושת השטרות האלו יכולים לגרום לטעות או לגבייה לא נכונה על ידי יורשיו של האדם, ואפילו על ידי האדם עצמו אם שכח את נסיבות כתיבתם.

היינו אומרים שלפנינו מסמך דרישות כלכליות, אולם מדרש נוסף בבבלי מחדד את הדרישה מהאדם:

"אתמר [=נאמר] ספר שאינו מוגה
אמר רבי אמי: עד ל' יום מותר לשהותו
מכאן ואילך אסור לשהותו משום שנאמר "אל תשכן באהליך עולה"".

ר' אמי הולך לכיוון אחר לגמרי – לא רק שעליך לשים לב לחפצים שבביתך, אלא גם לחפצים בתחום הלימוד. הוא אינו עוסק באפשרות של האדם לטעות ולהשתמש בשטר לא תקין, אלא באפשרות שלו להטעות אנשים אחרים בכך שישתמשו בספרים שנמצאים בביתו בצורה שגויה.

המדרש מגדיר את אחריותו של אדם לשים לב לחפציו בתחום הכלכלי ובתחום הרוחני. שלא יהיו בביתו דברים שעלולים לגרום לנזק לא מודע. 

באדיבות אתר 929