שיר של יום שישי

את בחירתו של מזמורנו לשיר של יום השישי מסבירה הגמרא: "על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהן" (ר"ה ל"א, א'). ותמוהים הדברים, מה פשר מלוכה זאת בסיום מעשה בראשית?

הכוונה כנראה היא לפתיחתה של האפשרות של קבלת עול מלכות שמים, לבריאתו של האדם. כי האדם הוא היחידי מכל הבריאה כולה שביכולתו לקבל עול מלכות שמים, כי רק הוא ניחן בכוח רצון ובבחירה חופשית, שהם הרי תנאי לקבלת עול מלכות שמים. לכן, רק עם יצירתו של האדם ניתן היה להגיד "שגמר מלאכתו ומלך עליהן".

אולם היתה זו רק פתיחתה של אפשרות של המלכת ה', על האדם היה עדיין לממשה למעשה על ידי שיקבל עליו עול מלכות שמים בפועל. בחטאיו הוא רק הרחיק את מימושה, ובמבול שבא בעטיים, כמעט והתבטלה האפשרות הזאת. האדם, והבריאה כולה, כמעט ונכחדו.

כנגדם בא מזמורנו ומלמד, כי על ים סוף נפל דבר, באה לידי ביטוי ההבטחה שנתנה לאחר המבול כי יותר לא יגרמו רשעים לאבדן תבל, כי אם לאבדנם הם בלבד. הובטחה יציבותה של תבל, מכיוון שעל הים נולד עם שקיבל עליו את עול מלכות ה' (ראה גם מדרש בשמות רבה). בכך קיבל עליו עם זה את תפקידו המקורי של אדם הראשון. לידתו של ישראל כעם על ים סוף, היא אם כן מהלך המקביל ליצירתו של אדם הראשון ביום השישי.

זאת כנראה עומק תוכנה של ההקבלה בין הלויים בדוכנם לישראל במעמדם. כי כנגד הלויים שדברו שיר של יום על דוכנם, היו ישראל קוראים במעשה בראשית של אותו היום במעמדם (תענית כ"ז, ב'). כך שביום השישי, בעוד הלויים משוררים על דוכנם את "ה' מלך גאות לבש..." (א) על יצירתו של עם ישראל ועל תפקידו, קראו ישראל כנגדם במעמדם על בריאת האדם.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת