שלא תצאו שקרנים

בתענית ציבור, כתבו הפוסקים, שבתפילת שחרית, אין היחיד אומר 'עננו ה' עננו ביום צום תעניתנו', אלא רק במנחה, שמא ייאלץ לאכול "ונמצא שקרן בתפילתו" (שולחן-ערוך אורח-חיים תקס"ה-ג), וזאת, אף שבוודאי יש אחרים שמתענים.

פוסקים מצטטים את הפסוק בתהלים (קא, ז) –

לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה,
דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי;

זכרו: תפילה לא מתקבלת לפני ה', אם יש בה אפילו חשש קל של דבר שקר. למרבה הכאב והבושה, מאות אלפי יהודים עומדים בארצנו בתפילת מוסף בשבת, ומבקשים 'שתעלנו בשמחה לארצנו' (כי כך כתוב בסידור, שחובר בגולה – אני אומר: 'שתעלה את כל אחינו...'), ועומדים בכל יום ומפללים 'וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ', אחרי שכבר מתקבצים כמאתיים שנה (אני אומר: 'והשלם קיבוצנו יחד...'), ומבקשים 'ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו' (אני אומר: 'ובנה עיר הקודש בירושלים...').

כך מתפלל דוד במזמור זה:

תְּפִלָּה לְדָוִד

שִׁמְעָה ה' צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי,
הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה; 
מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא,   
עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים;   
בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה,  
צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא [בי עוון],
זַמֹּתִי (=אם זממתי רע) בַּל יַעֲבָר פִּי (=לא יצא מפי);   
לִפְעֻלּוֹת אָדָם [שפעלתי],
בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ אֲנִי שָׁמַרְתִּי (=נשמרתי מ)אָרְחוֹת פָּרִיץ;   
תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי (=חַזֵק צְעָדַי) בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ (=בדרכיך), בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי;   
אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵ-ל, הַט אָזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי;  
הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים [בימינך], מִמִּתְקוֹמְמִים, [בִּימִינֶךָ];   
שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי;   

מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי (=אשר שְדָדוּני),
אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי;
חֶלְבָּמוֹ סָּגְרוּ (=לִבָּם אָטְמוּ), פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת;
אַשֻּׁרֵינוּ (=בַּהֲליכָתֵנוּ) עַתָּה סְבָבוּנוּ,
עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת (=להַפִּילֵנוּ) בָּאָרֶץ;
דִּמְיֹנוֹ [של האויב],
כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרֹף, וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים;
קוּמָה ה', קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ, 
פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע, [ב]חַרְבֶּךָ;

מִמְתִים[1] (=מאנשים שנושעו מִ)יָדְךָ ה'   
מִמְתִים מֵחֶלֶד (=מאנשים, תִבנֶה עולם),   
[תִתֵן] חֶלְקָם בַּחַיִּים, וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם,
יִשְׂבְּעוּ בָנִים, וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם;   
אֲנִי בְּצֶדֶק[2] אֶחֱזֶה פָנֶיךָ, אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ.

____________________

[1] 'עיר מְתים' היא עיר עם אנשים חיים, וכאן, 'אנשים טובים'.
[2] המזמור פתח בתפילת צדק, וחתם בצדק לפני ה'.

באדיבות אתר 929