"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" (תהילים קל"ג, א)
מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן ז
"ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו (וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום)" (בראשית ל"ז, ד), שהיה בא ושואל בשלומם ולא היו משיבים אותו, למה? שהיה כך מנהגו שהיה שואל בשלומם.
יש לך אדם עד שלא נכנס לשררה (הוא שואל בשלום בני אדם, אבל משנכנס לשררה) רוחו גסה עליו ואינו משגיח לשאול לשלום בני העיר, אבל יוסף לא היה כן, אף על פי שנכנס לשררה הוא היה מנהגו לשאול בשלום אחיו, שנאמר "וישאל להם לשלום" (בראשית מ"ג, כז).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: יוסף אתה היית מתחיל לשאול בשלום אחיך בעולם הזה, והם היו שונאים אותך, אבל לעולם הבא אני מרצה אתכם ומעביר שנאה מביניכם ומושיב אתכם בשלוה ועושה שלום ביניכם, וכך אמר דוד: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (תהילים קל"ג, א).
מדרש תנחומא - מדרש אגדה על חמשה חומשי תורה. המדרש החל להתגבש בארץ ישראל במאה החמישית אולם המשיך ונערך עד סוף המאה השביעית. המדרש בנוי מחטיבות של דרשות העוסקות בפסוקים הראשונים של כל סדר מקראי. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)