שלושת המנהיגים

אחת המסקנות החשובות ביותר ששומעים הבנים לפני מות אביהם היא ש"כל אלה שבטי ישראל" (כח), כולם ממשיכים את בית יעקב. אין מי שנדחה.

אולם, עדיין שלושה בנים מקבלים עדיפות הקשורה למנהיגות המשפחה.

יעקב מתחיל לברך את ראובן הבכור, אך למעשה, במקום ברכה שומע ראובן תוכחה גלויה, אשר דוחה אותו מהיות מנהיג המשפחה ומלקבל זכויות של בכור. התוכחה קשורה לרצונו המוקדם של ראובן לקבוע את עובדת מנהיגותו, כששכב עם פלגש אביו. ממילא, שבט המנהיגות עובר לבן הבא בתור.

אולם מיד אנו שומעים גל תוכחה נוספת המופנית לשמעון ולוי. בקורת זו, הקשורה למעשיהם בשכם לאחר אונס דינה, דוחה אותם מהיות מנהיגי האחים.

כעת עולה יהודה על הבימה, והוא מקבל סוף סוף את שבט המנהיגות - "יהודה, אתה ( - בניגוד לקודמים) יודוך אחיך... ישתחוו לך בני אביך... לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" (ח-י). יהודה נבחר להיות מנהיג האחים.

לאחר ברכת יהודה אנו שומעים על ברכות יששכר וזבולון, שם אין תוכן הקשור למנהיגות.

אולם מיד לאחר בני לאה, עובר הכתוב לדן - בכור השפחות - ושם אנו שומעים: "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" (טז). נראה כי יש להבין ברכה זו על רקע היות דן בן שפחה ולא חלק משבטי ישראל שבמעמד העליון - בני רחל ולאה. על רקע זה אומר יעקב לדן כי הוא יהיה: "כאחד שבטי ישראל", למרות היותו בן שפחה! גם בני השפחות אינם נדחים מהיות חלק ממשפחת ישראל, ויתירה על זאת, דן מקבל תפקיד מנהיגותי מסוים הקשור לשלטון בישראל: "דן ידין עמו".

הבן השלישי השומע ברכה הטומנת בחובה עליונות על שאר האחים הוא יוסף: "תהיין ( - הברכות) לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו" (כו), ביטוי המורה על עליונות, גם אם אין יעקב מגדיר באופן מפורש את תוכנה. מעמדו המיוחד של יוסף בא לידי ביטוי גם בכך ששני בניו משתייכים לשבטי ישראל כשאר בני יעקב, ומבחינה זו זוכה יוסף ומקבל פי שניים מכל אחיו - כדינו של בכור היורש פי שניים מירושת אביו.       

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון