קרבן שלמים אינו יכול לבוא מן העוף בניגוד לקרבן חטאת (עולה ויורד) וקרבן עולה. הסיבה לכך היא שרק בקרבנות שיש בהם יסוד של כפרה התחשבה התורה במי שאין לו אפשרות להביא קרבן מהודר יותר. אולם קרבן שלמים המייצג את מידת אהבה צריך להיות קרבן מהודר.
כפי שמפורש בפרק ג', ניתן להביא קרבן שלמים רק מן הבקר ומן הצאן, ולא מן העוף. זאת בניגוד לקרבן עולה (א', יד) וקרבן חטאת עולה ויורד (ה', ז) שם ניתנה אפשרות להקריב מן העוף. מה פשר ההבדל בין קרבן שלמים ליתר הקרבנות?
מסתבר, שהדברים מתקשרים לאופיו של קרבן מן העוף מחד, ולאופיו של קרבן השלמים מאידך. קרבן מן העוף נחשב, כנראה, לקרבן ברמה נמוכה יותר, כפי שמוכח מקרבן החטאת בפרק ה' ('קרבן עולה ויורד'). המצב האידאלי הוא שהאדם יביא על חטאתו "נְקֵבָה מִן הַצֹּאן כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירַת עִזִּים" (ה', ו), ורק - "וְאִם לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ דֵּי שֶׂה", קיימת האפשרות של "וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה" (שם, ז).
ממילא מובן, כי על אף שהתורה מתחשבת במי שאין באפשרותו להביא קרבן מכובד, הרי שהתחשבות זו נעשית רק בקרבנות שיש בהם יסוד של כפרה. גם בקרבן העולה, שעל אף שהוא קרבן נדבה, יש יסוד של כפרה וכפי שנאמר - "וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו" (א', ד).
אולם, קרבן השלמים שונה במהותו. זהו קרבן שכולו נדבה, ולא נזכר בו יסוד של כפרה כלשהי. קרבן זה מייצג את מידת האהבה, ועל כן גם הבעלים שותפים באכילה, בניגוד לשאר הקרבנות. ממילא מובן, שאין בקרבן זה אפשרות של קרבן עוף, שאיננו מהודר. את קרבן השלמים ראוי להביא רק מתוך תחושת רווחה והודיה לה', ומי שאין ידו משגת, ממילא אין ציפייה ממנו להביא קרבן מסוג זה, ועל כן לא התחדש בו מסלול של קרבן מן העוף.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת