שמונה ימי מילה

"אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֺתָהּ תִּטְמָא׃ וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ב-ג).

לדעת רב אסי (שבת קלה ע"א), הכתוב כורך את מצוות המילה ביום השמיני לטומאת היולדת שבעה ימים. מכך ניתן ללמוד שהמילה נעשית ביום השמיני מפני שהאם היולדת טמאה שבעה ימים, ומחכים לטהרתה כדי לעשות את המילה. אלמלא הייתה האישה היולדת זכר טמאה שבעת ימים היה ראוי שהמילה תיעשה ביום הראשון ללידת הבן.

אולם, יש דעות לפיהן המילה ביום השמיני איננה קשורה לטומאת היולדת.

כך כתב הרמב"ם במורה הנבוכים (חלק שלישי פרק מט):

"והטעם שהמילה בשמיני, מפני שכל חי בזמן שנולד חלוש מאוד בתכלית לחותו, וכאילו הוא עד כה בבטן, עד עבור שבעה ימים, ואז נחשב מן היוצאים לאוויר העולם. הלא תראה כי גם בבהמות נקבע עניין זה 'שבעת ימים יהיה עם אמו' וגו' (שמות כ"ב, כט), וכאילו הוא לפני כן נפל".

אפשר שלפני הרמב"ם עמדו דברי מדרש דברים רבה ראש פרשת כי תצא:

"ולמה התינוק נימול לשמונה ימים? שנתן הקב"ה רחמים עליו, להמתין לו עד שיהא בו כוחו".

הבהרה רפואית מודרנית של טעם זה נמצאת במאמרה של ד"ר אילה אברהמוב ('בעיות הקרישה והדימום ביילוד והשלכותיהם על ביצוע המילה' בספר אסיא כרך ג עמ' 384-386) :

"ברית מילה היא פעולה כירורגית הזקוקה לשם ביצועה המוצלח למנגנון קרישה ומניעת דֶּמֶם במצב תקין… והנה התורה קבעה את ביצוע ברית המילה ביום השמיני לחיים. ואכן, יש גם טעם רפואי לקביעת ביצוע המילה בתאריך זה דווקא… תינוק נולד עם מנגנון קרישה תקין, זאת בגלל השירות הטוב שהוא מקבל מאמו, בצורת פקטורים של קרישה המועברים אליו דרך השליה… ברם תמיכה זו של האם נעלמת תוך 3-2 ימים, ומגיל 5-3 ימים כל תינוק - אף אם הוא בריא ובשל - סובל ממצב של חוסר גורמי הקרישה. פקטורים אלה… נוצרים בכבד, אך בימים הראשונים אחר הלידה אין הכבד בשל עדיין לפעילות זו… ולכן ברית מילה בגיל 6-3 ימים יכולה לגרום למותו של התינוק עקב דֶּמֶם מסיבי ללא יכולתו של התינוק להתגבר על הדמם הזה... בגיל שמונה ימים קיימת כבר רמה מספקת של גורמי הקרישה, כך שהתינוק יכול לעמוד בהצלחה בביצוע הברית".

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון