התורה מצווה על שמיטת כספים בנפרד משמיטת קרקעות. הפרדה זו מלמדת על מהות שונה לשתי המצוות: בעוד שקיום המצווה על שמיטת קרקעות נובע מאמונה בה' הרי ששמיטת כספים מתקיימת מתוך יראת ה'. מתוך כך מובן גם הקשרה של שמיטת כספים למצוות הַקְהֵל.
מצוות שמיטת כספים (א-יא) עוסקת בשמיטת החובות מדי שבע שנים. באופן מפתיע, אין התורה שבכתב קושרת באופן ישיר בין מצוות שמיטת כספים, המופיעה רק בחומש דברים, ובין שמיטת קרקעות, המופיעה רק בחומשים שמות וויקרא. מכאן ניתן להסיק, שמדובר בשתי מצוות שונות מהותית, ולכך עשויות להיות השלכות שונות.
בשתי הפרשיות התורה מציגה חשש לאי קיום המצווה. בשמיטת קרקעות החשש של בני ישראל הוא – "מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת?" (ויקרא כ"ה, כ) ואילו בשמיטת כספים התורה מציגה חשש מפני מציאות שבה בהתקרב השנה השביעית אנשים ימנעו מלהלוות, מתוך חשש מוצדק שההלוואות לא יוחזרו ויישמטו: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ...נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (ט-י).
נדמה שהפיתרון לשתי החששות הוא שונה: בשמיטת קרקעות התורה מחנכת אותנו להבין שהקב"ה יסייע לעם ישראל, מתוך אמונה בה', שיצווה את ברכתו והאדמה תתן יבול לשלוש שנים, החל מן השנה הששית (ויקרא כ"ה, כא-כב). לעומת זאת הפיתרון לחשש מפני שמיטת כספים הוא תוספת יראת ה' ונתינה לעני גם מתוך הפסד כלכלי אישי.
הבדל זה בולט בקשר שניתן למצוא בין מצוות הַקְהֵל, המופיעה להלן בפרק ל"א, י-יג, ובין שמיטת כספים. הציווי להקהיל את העם, המופיע שם, מתייחס לציון הזמן – "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה" (ל"א, י). נקל להוכיח, שההתייחסות כאן היא לשמיטת הכספים ולא לשמיטת קרקעות: ראשית, הביטוי מזכיר את הלשון האמורה בפרקנו לגבי שמיטת כספים – "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה" (א). שנית, גם הביטוי "שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה" מופיע בתורה רק ביחס לשמיטת הכספים "קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה" (ט), כששנת שמיטת הקרקעות אינה מכונה בתורה בשם זה. משמע אפוא, שמצוות הקהל קשורה באופן מהותי דווקא למצוות שמיטת הכספים, ויש להבין מה משמעותו של קשר זה.
ואומנם מטרתו של מעמד הקהל הוא לחנך את עם ישראל ליראת שמים, כפי שמפורש בפרשה שם – "הַקְהֵל אֶת הָעָם... לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם... וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ, יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ל"א, יב-יג). ואכן, מידה זו נחוצה מאוד דווקא ביחס למצוות שמיטת כספים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת