שערי התשובה ננעלו

ממלכת יהודה עסוקה בניהול מדיניות עצמאית ומתעלמת לחלוטין מהדרכת הנבואה וממצוות ה'. התעלמות זו מלווה בשינוי עמדה רוחנית ובהעלאת ספקות בהשגחת שמיים ובהתערבותה במעשה בני אדם, כפירה ברעיון השכר והעונש והפסקת דרישת ה'. הדים לכך אנחנו מוצאים בפרקנו: "כחשו בה' ויאמרו לוא הוא..." (יב), ובדברי רד"ק שם: "... לא הוא שישגיח עלינו ויראה במעשינו, ואם נעשה כחפצנו לא תבוא עלינו רעה בעבור זה...". וכן בהמשך: "והנביאים יהיו לרוח והדבר אין בהם" (יג), המבואר על ידי האברבנאל כהמשך לדברי העם אשר ממשיכים את התעלמותם מההשגחה עד לקביעה כי אין דיבר בפי הנביאים. עוד מתאר הנביא בפרקנו את התחליפים להישענות על ה': "... ירשש ערי מבצריך אשר אתה בוטח בהנה בחרב" (יז).

ניהול מדיניות עצמאית אינו מחידושי התקופה. זו אחת מהטענות השגורות שבפי הנביאים אשר דבר ה' שבפיהם טען רבות כנגד העובדה שהעם בוחר להישען על אומות שונות ולא להביט אל בעל המלחמות עצמו. הנבואה מורה, כי ההדרכה האלוקית התייחסה לא רק לעבודת ה' הפרטית של כל אדם ואף לא רק אל המערכת החברתית-מוסרית אלא גם, ובהדגשה יתרה, לניהול מדיניות החוץ והביטחון של הממלכה. החידוש בתקופתנו הוא הליווי האידיאולוגי לתפיסה זו.

חלחולה של ראייה שכזו לתוך שדרות רחבות בעם סותמת, למעשה, את הדרך חזרה. כל עוד הוויכוח הוא על הדרך הנכונה לעבוד את ה' - הבזבח או בשמיעה. כל עוד ההבדלים בין התפיסות הם שזו פיכחת וזו שיכורה, ואפילו כאשר עזיבת ה' היא תוצאה של הליכה אחר עבודה זרה כלשהי - יש עוד נתיב לתיקון ולתשובה. אולם כאשר ניהול המדיניות מנותק לחלוטין מכל גורם שמימי, ונסמך על אידיאולוגיה כזו, הדרך חזרה כמעט ונעולה. ייתכן שזו משמעות הקביעה שלמרות תשובת יאשיהו "אַךְ לֹא-שָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר-חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה" (מלכים ב' כ"ג, כו). ימי יאשיהו לא עקרו את התפיסות הרוחניות שהתעצמו בימי מנשה, ולכן, אף שלו היה עם ישראל שב, ונראה שתשובתו הייתה מתקבלת – הוא עצמו נעל את שעריו הוא.

עוד לפישרה של אי הצלחת תשובת יאשיהו ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב ד"ר יואל בן נון

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות