שפע

קוראת את שלושת פסוקי הפרק הזעיר הזה, על שלוש התמונות השונות שבכל אחד מהם, ומתקשה להבין מה מדביק אותם זה לזה. מה הם עושים באותו המזמור? מה בין שבת האחים יחד (והמנגינה המזדמזמת מאליה), תמונת המשיחה העתיקה, שבה מנטף השמן על הראש ועל הזקן המשתפל, וטל החרמון היורד על הררי ציון?

ואז אני מבינה. זה השפע. שלושה תחומים כאן בחיי אדם ועם. שלוש תמונות של שפע העולה על גדותיו, בשלושה אזורים שונים בנפש.

האזור הראשון הוא האזור החברתי - נועם שבת האחים גם יחד. חוויית השייכות האחווה והקרבה. תחושת השייכות וההכלה הזו, החיבור האנושי, היא התנאי הראשון למצב של שפע ונחת.

האזור השני הוא האזור האישי. תמונת השמן הטוב היורד על הראש ועל הזקן השופע היא תמונת חניכה, או נכון יותר - השלמתה של חניכה וגיבושה לכדי שייכות פנימית לתפקיד, למטרה ולייעוד. זוהי תחושתו של המוקדש לתפקידו, זה שהתלבט וחיפש, ובחירתו הסופית מקבלת גושפנקא מגבוה לאמור: אכן, זהו תפקידך. בין אם כהן אתה מלך או נביא. ובעולמנו -  מחנך, יוצר, סופר או מדען. תהיה אשר תהיה, השמן שאתה חש מטפטף על ראשך הוא סימן הברכה והאישור שזהו מקומך ולכך נוצרת. זוהי שמחת הנשימה העמוקה של התרת הספקות.

ולבסוף, האזור השלישי - ברכת המקום הפיזי, והכלכלי. גם מי שמצא את מקומו האישי והחברתי לא יכול לרחף בעולם נטול קרקע, ללא מקום פיזי וגאוגרפי, וללא פרנסה. טל החרמון היורד על הררי ציון, ומעניק להם את ברכת היבול והשפע, מסמן בדיוק את המקום הזה.

באדיבות אתר 929