"וַיֹּאמֶר הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי בָהּ וַתֹּאחֶז בָּהּ וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ וַיָּבֹא הָעִיר" (רות ג', טו)
לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) רות פרק ג סימן טו
... דרש בר קפרא בצפרין: וכי יש דרכו של מלך לישא לו אשה בשש שעורים או יש דרכה של אשה לישא שש סאין? אלא רמז לה שעתידין לצאת הימנה ששה בנים שמתברכין בשש ברכות: דניאל, חנניה, מישאל, ועזריה, דוד ומשיח.
במשיח כתיב (ישעיה י"א, ב): "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'". בדוד כתיב (שמואל א ט"ז, יח): "ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו". בדניאל, חנניה, מישאל ועזריה כתיב (דניאל א', ד): "ילדים אשר אין בהם כל מאום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך"...
לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) - לקח טוב הוא ילקוט מדרשי שחיבר ר' טוביה בן אליעזר במאה ה-11 ביוון. הילקוט מרכז מדרשי חז"ל בהלכה ובאגדה לפי סדר הפסוקים לחמשת חומשי התורה והמגילות וכן פירושים של מחבר הילקוט על דרך הפשט והדרש. בדפוס הראשון של הילקוט, ובעקבותיו, הוא כונה בטעות בשם "פסיקתא זוטרתא". הדרשות בילקוט מעובדות ומתורגמות מארמית, יוונית ולטינית לעברית. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)