שתי מסורות של קריאה בטעמים מצויות בעשרת הדיברות. האחת לפי טעם עליון והאחרת לפי טעם תחתון. מלבד ההבדל המוסיקלי בינהן ישנו הבדל מהותי שעניינו האם לחלק את הדיברות לפסוקים לפי תוכנן או לפי קריטריונים אחרים.
הכינוי 'הטעם העליון' רומז כנראה לייחוד המוסיקלי של הטעמים המשמשים בו, כלומר ריבוי הנגינות הגבוהות (כגון פזר ותלישא). אולם הייחוד ב"טעם העליון" שבעשרת הדיברות איננו מוסיקלי בעיקרו. משתקפת בו חלוקת פסוקים מיוחדת: עשרת הדיברות נחלקים לעשרה פסוקים, וכל דיבר ודיבר נקרא כפסוק בפני עצמו. עצם החלוקה הזאת יוצרת תופעה יוצאת דופן במקרא כולו. אין בכל המקרא פסוק שיש בו שתי מלים. הפסוקים הקצרים ביותר הם בני שלוש מלים, כגון "וישב יצחק בגרר" (בראשית כ"ו, ו) "ובני דן חֻשים" (בראשית מ"ו, כג). והנה בעשרת הדיברות באים שלושה פסוקים שכל אחד מהם הוא בן שתי מלים: "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנב" (למעשה יש שישה פסוקים כאלה: שלושה בפרשת יתרו ושלושה בפרשת ואתחנן, שבה התורה חוזרת על עשרת הדיברות). גם בחלק הראשון של הדיברות יש תופעה מיוחדת: שני פסוקים בני 50 תיבות (דיבר "לא יהיה" בשמות ובדברים), פסוק בן 55 תיבות ("זכור את יום השבת" בספר שמות) ופסוק בן 64 תיבות ("שמור את יום השבת" בספר דברים)! אלו הם הפסוקים הארוכים ביותר במקרא כולו.
הרצון לקרוא כל דיבר כפסוק בפני עצמו יצר אפוא פסוקים חריגים באורכם: קצרים ביותר וארוכים ביותר. ריבוי הטעמים המיוחדים שהזכרנו קודם הוא תוצאה של חלוקת הפסוקים המיוחדת, היוצרת פסוקים ארוכים במיוחד. השיטה השנייה של הטעמים, המכונה "הטעם התחתון", מחלקת את הדיברות לפסוקים בעלי אורך בינוני כמו שרגיל במקרא. היא מחלקת את הדיבר "זכור את יום השבת" לארבעה פסוקים, ומצרפת את ארבעת הדיברות "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנב" ו"לא תענה" לפסוק אחד. עשרת הדיברות נחלקים לפי השיטה הזאת לשנים עשר פסוקים.
לשמיעת שיעורו של עמרם (רמי) ינאי 'טעם עליון וטעם תחתון'
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון