מלחמת מדיין מבטאת את האופן בו החל עם ישראל לפעול כאומה מאורגנת ומסודרת. החל ממניין הלוחמים המהווים נציגות מכל שבט, דרך הכהנים והלויים שהחלו לשמש בתפקידם וכלה במנהיגים שהם אלעזר, הכהן הגדול, ופנחס, הכהן משוח המלחמה, היוצא עם הצבא לקרב.
באמת נלחמה במדיין האומה כולה. אמנם בפועל יצאה לקרב רק קבוצת לוחמים, המייצגת באופן מאוזן ומדויק את שבטי ישראל, אך גם יתר העם צריך להיות מעורב במלחמה. חלוקת השלל היא ההמחשה של השתתפות הכלל בלחימה. השלל נחלק בשווה בין אלו שנלחמו בפועל ובין השאר, כפי שהונהג מאוחר יותר על ידי דוד המלך:
"... כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים - יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ. וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה, וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל א ל', כד-כה).
הדיווח המפורט על אחוזי השלל שהוקדשו לה' (וניתנו כנראה לכוהנים, עיין רמב"ן) ועל האחוזים שהוענקו ללויים עדיין קשה, וככל הנראה בא להדגיש ביתר שאת את המרכיב השיתופי. להבנתי, לא זו בלבד שהמלחמה במדיין הצריכה את השתתפות הקהילה כולה - היא גם שימשה מכשיר לגיבושה.
מנקודת מבט זו יש לראות את המלחמה כצעד מוחשי בתהליך יצירת האומה. כאן חונכת כנסת ישראל את היותה יחידה שיתופית דתית אורגנית. בפרק כ"ו עסקנו בכינונה של הקהילה מחדש למחלקותיה במובן התאורטי, במפקד שקדם למלחמה. בפרקנו אנו רואים את חלקי הכלל בפעולתם. מלבד התרומה ההרמונית של שנים עשר השבטים ומעורבות האומה כולה במלחמה, גם הכוהנים והלוויים מתחילים לשמש בתפקידם. במסגרת 'נסיעת המבחן' הזו של המחנה המתחדש מוצגים לפנינו גם אלעזר, הכהן הגדול, ופינחס, הכהן משוח המלחמה היוצא עם הצבא לקרב.
בני ישראל מוכנים עתה להשלים את המסע שהחלו אבותיהם ארבעים שנה קודם לכן.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון