תוכחה לעשירים

עיקרו של הפרק עוסק בהתמודדותו של הנביא עם בעלי האחוזות העשירים ביהודה. הוא פותח בתוכחה לעושקי השדות והנחלות של החלשים מהם (א-ה). ועובר לויכוח עם העושקים העשירים, הדורשים להפסיק את נבואתו (ו-יא). הפרק חותם בנבואת נחמה החוזה את שובם של גולי ישראל (יב-יג).

א. 'הוֹי חשְֹׁבֵי אָוֶן וּפעֲֹלֵי רָע' (א)

במרכז פרק ב' ניצבת התוכחה לעשירים העושקים באכזריות את השכבות החלשות בדרכים שונות. עקבו אחר ההתפתחות וההחמרה בתיאורי הנישול בפס' א-ב, ח-ט:

1. מה עושקים העשירים ומיהם המנושלים בכל פסוק? היכן נעוצים שורשיו החברתיים והנפשיים של תהליך הנישול? (א-ב)

2. חימוד שדה הזולת הוא איסור מפורש המופיע בעשרת הדברות. כיצד ניתן לפרש את טעמו של האיסור לאור נבואתו של מיכה? היעזרו בדברי הרמב"ם בספר המצוות (לא תחמוד רס"ו): 'הזהירנו מהשים מחשבתנו לחמוד מה שיש לאחינו ולהתאוות בו... ולשון המכילתא: 'לא תחמוד בית רעך ולהלן הוא אומר לא תתאוה בית רעך לחייב על התאוה בפני עצמה ועל החמוד בפני עצמו. ושם אמרו מנין שאם התאוה אדם, סופו לחמוד תלמוד לומר לא תתאוה ולא תחמוד, מנין שאם חמד אדם סופו לגזול תלמוד לומר 'וחמדו שדות וגזלו'. ובאור זה שאם ראה דבר יפה אצל אחיו אם גברה מחשבתו עליו והתאוה בו, עבר על אמרו יתברך 'לא תתאוה'. ואם התחזק בו אהבת הדבר ההוא עד שישתדל להגיעו אצלו... אם הגיע אל בקשתו הנה כבר עבר על לא תחמוד גם כן... ואם נמנע האיש ההוא מלמכור אותו, או להחליפו לאהבתו בדבר ההוא, הנה הוא יקחהו באונס והכרח לחוזק אהבת הדבר ההוא בנפשו ויהיה אז כבר עבר על לא תגזול גם כן. והבן זה העניין בספור אחאב ונבות'.

ב. במסגרת הנבואה מתווכח הנביא עם עשירי העם הדורשים ממנו לא להתנבא (ו).

1. הנבואה אותה מבקשים למנוע מדומה להטפת נוזלים. חשבו - מה משמעותו של דימוי זה לנבואה? היעזרו בהופעת הדימוי בפתיחת ברכת משה בדברים ל"ב,ב ובישעיהו נ"ה,י-יא.

2. הדימוי להטפה נזכר שוב בתשובת הנביא לעם בחתימת הפסקה (יא). מהי משמעותו האירונית של הדימוי בפסוק זה, וכיצד הוא מבחין בין נביא אמת לנביא כזב? נסו להגדיר את תפקיד ה'הטפה' של הנביא לפי דברי מיכה ולפי דעת המתנגדים לו.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"