תורה ומיסטיקה

בדרך מבית-אל ליריחו החלה המערכה כשהלך "חיאֵל בֵּית הָאֱלי" (מלכים א ט"ז, לד) להפר את חרם יהושע ולבנות את חומות יריחו, ובה, בדרך זו, נשלח כעת אליהו אל סוף דרכו בארץ.

ושוב אליהו בדרך ההפוכה למשה ויהושע, מן הגלגל אל הירדן (פסוק א הוא כותרת), לחצות את הירדן בחָרָבה, להסתלק במקום שבו מת משה. וגם זה בהיפוך נורא - משה מת ונקבר כאיש, ואליהו עלה "בסערה השמים" (יא), משה הוריד ונתן לעם ישראל תורה מן השמים, ואליהו סיים את שליחותו בארץ.

בהר סיני, כאשר בני ישראל חשבו שמשה הפך למֵעֵין 'אליהו', הם התייאשו מן התורה ועשו את העגל, "כי זה משה האיש אשר הֶעֱלָנוּ מארץ מצרים לא ידענו מֶה היה לו" (שמות ל"ב, א). אם משה עלה לשמים ולא חזר, גם תורת משה עלולה להיחשב תורה של מלאכים, שיכולה להתקיים רק בשמים ("אש לבנה חרותה באש שחורה"; ירושלמי שקלים פרק ו, ב), ובני תמותה רגילים אין להם חלק בה. על כן חיפשו אלטרנטיבה בדמות 'עגל' ניצב על האדמה, שיישא עליו את 'הבלתי נראה'.

ה' המית את משה "איש הא-להים", כדי לקיים תורה בארץ לאנשים רגילים.

בכל הדורות מחפשים מיסטיקנים תורה שמימית ב'דרכו של אליהו', כי העולם החומרי מאיים עליהם, ולעומתם אנשי חומר בני תמותה בונים 'עגלים'. רק כאשר ישוב אליהו להשיב "לֵב אבות על בנים, ולֵב בנים על אבותם", ולהאיר מחדש את "תורת משה עבדי" (מלאכי ג, כב-כד), יחזרו משה ואליהו, התורה והמיסטיקה, לחיבור שלם.      

אבל אלישע, שביקש תקווה לדורו, חזר וחצה את הירדן בדרך יהושע (עם "אדרת אליהו", יג-יד), וריפא את מֵי יריחו.

באדיבות אתר 929