"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מידו [מִיָּדָיו] אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות ל"ב, יט)
משך חכמה שמות, הקדמה
... כי משה - שהוא על ידו ניתן התורה, והיה השם יתברך תמיד מוסיף מצות על ידו, כמו פרטיות [=מצוות פרטיות] באהל מועד, והסבת נחלה על יד בנות צלפחד (במדבר כ"ו) וכיוצא בזה - הוא היה התורה, כמו שאמר "זכרו תורת משה" (מלאכי ג', כב). ואחריו לא קם נביא כמוהו (דברים ל"ד, י) ולא יקום. כי גדול ממעלת משה בנבואה גם משיח לא יהיה...
לכן משה היה יכול לשבור הלוחות (שמות ל"ב, יט) ולקבל על ידו לוחות אחרות (שם ל"ד, א)...
לא כן אחרי מות משה, תו 'אין נביא רשאי לחדש דבר', והתורה קיימת כולה לדורות, והלוחות הם קיימין לדורות.
משך חכמה - ר' מאיר שמחה הכהן, נולד בשנת 1843 בעיירה ליד וילנא, וגר שנים רבות בבית חותנו בביאליסטוק. כבר מגיל צעיר נודע כגאון בתורה, חריף ובקי. בשנת 1888 מונה לרב הקהילה בדווינסק (דננבורג), במקביל לר' יוסף רוזין ('הרוגצ'ובר') ששימש כרב הקהילה החסידית; שניהם נחשבו מגדולי התורה בדורם. רמ"ש חיבר שני ספרים שזכו לפרסום גדול ולתפוצה רבה: 'אור שמח' על משנה תורה לרמב"ם ו'משך חכמה' - עיונים למדניים ומחשבתיים בפסוקי התורה ובדרשות חז"ל עליהם.