מה עניינה של תחיית המתים? והאם יקומו בה גם הרשעים וגם הצדיקים? התשובות מסתבר שזורות זו בזו.
בפרקנו מופיע תיאור תחיית המתים: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם. וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (ב-ג) וכן: "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין" (יג). מפסוקים אלה עולה שכל המתים יקומו בתחיית המתים ויקבלו בה את גמולם. אולם, בתורה שבכתב אין אזכור מפורש לתחיית המתים והיא נלמדת מהתורה שבעל פה.
מה עניינה של תחיית המתים?
מפשט הפסוק בדניאל משתמע שגם הרשעים וגם הצדיקים יקומו בתחיית המתים ושם יקבלו שכר ועונש נצחיים (אלה לחיי עולם ואלה לדראון עולם). אולם, חלק מהפרשנים מבינים אחרת את הפסוק: הצדיקים יזכו לתחיית המתים ואילו הרשעים לא יזכו לתחיית המתים וישארו בעולם המתים לדראון עולם. באופן זה הם מבינים את הגמרא בראש השנה שמדברת על יום הדין הגדול שבו יידונו הצדיקים, הבינונים והרשעים והגמול שיבוא עליהם בעקבותיו - לפני תחיית המתים ייערך יום דין גדול ובו יידונו כל באי עולם (הבא!) האם הם זכאים לתחיית נשמתם והחזרתה לחיים.
ויש לשאול - אם בחירה חופשית קיימת רק בעולם הזה, למה צריך עוד יום דין מלבד יום הדין שלאחר המיתה? מלבד זאת יש לתמוה איך יתכן שהרשע מקבל על חטאו בעולם הזה, הסופי, עונש אינסופי "לחרפות לדראון עולם" (ג)?
אין מנוס מלהבין שיש בחירה חופשית גם לאחר המוות. ביום הדין הראשון שלאחר המיתה נבדקים מעשיו של האדם בעולם הזה, והוא מקבל עליהם גמול זמני. ביום הדין הגדול, ערב תחיית המתים, נבדקים מעשיו בגן עדן ובגיהנום, והוא מקבל עליהם גמול אינסופי.
אם ישנו הבדל בגמול, ישנו כנראה גם הבדל בבחירה החופשית. ניתן להסביר זאת על פי החלוקה בין אמת ושקר לטוב ורע. בחירה בין אמת לשקר היא הבחירה שהייתה לאדם בגן עדן קודם החטא. פירושה הוא שאדם יודע מה תוצאות מעשיו והוא בוחר אם להקשיב לה' או למרוד בו. לעומת זאת, בבחירה בין טוב לרע, הקיימת בעולם הזה שהוא העולם לאחר החטא, נכנס היצר הרע. האדם איננו מבין את המשמעות המלאה של מעשיו. כאשר אדם חוזר לגן עדן או לגיהינום, חוזרת הבחירה החופשית בין אמת לשקר - האם להקשיב לה' או למרוד בו. על בחירה כזו מגיע גמול אינסופי: הרשע נכרת לעולם והצדיק זוכה לתחיית המתים וחי לעולם.
לשיטת הרמב"ם, לא יתכן שיש בחירה חופשית בגן עדן ובגיהנום, כאשר אין לאדם גוף, וכן לא יתכן שתחיית המתים היא התחנה הסופית כיוון שהאידיאל הוא נשמה ללא גוף. אלא יש שני שלבים של הנשמה בתוך הגוף: בעולם הזה - בחירה בין טוב לרע שמקבלים עליה גמול זמני בגן עדן ובגיהנום, ובתחיית המתים - בחירה בין אמת לשקר שמקבלים עליה גמול אינסופי בעולם הבא, עולם הנפשות, שיהיה לאחר תחיית המתים.
סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך