תכנית ההתנתקות

לאחר שני נסיונות של לבן לכרות עם יעקב ברית שתמשיך את הקשר ביניהם, לבסוף נכרתת בין יעקב ללבן ברית של התנתקות. בעת כריתת ברית היה הגיוני יותר להציע כי כל צד יעבור את הגל על מנת לסייע לאחר. לבן אינו מציע זאת – להיפך, הוא נשבע, ורוצה שיעקב ישבע, שהוא לא יעבור את הקו שמסמנות האבנים. זוהי בעצם הברית שיעקב קיווה לה, כיוון שאינה יוצרת קשר ביניהם אלא ממוססת את הקשר שהיה קיים והופכת את ההפרדה ביניהם לסופית. יעקב "מתגרש" משבטו של לבן, ויותר לא מאומץ על ידו. כמתנת פרידה, מובטח לו כי הם לא יתקפו אותו. לפי הגרסה הסופית של הברית גל האבנים נעשה לגבול שלא אמור להיחצות בין לבן לבין יעקב. הוא מסמל את הפרדתו של בית יעקב ממשפחת נחור, בתואל ולבן.

אנו חייבים לזכור כי עד עתה האבות המשיכו להתייחס למשפחתם בארם כאל משפחה. זה נכון לא רק לגבי קשרי נישואין ומציאת כלות, אלא גם במובן של מערכת תמיכה רחבה (לכן רבקה שולחת את יעקב לקבל הגנה בבית משפחתה). כל זה מגיע לסיומו עתה. לעולם לא נשמע עוד על משפחתו של נחור – וכמובן, נשותיהם של בני יעקב לא יגיעו מארם. זהו שלב חשוב. הציווי המקורי שהתחיל את סיפורם של האבות היה "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" (י"ב, א). על אף שאברהם אכן נסע ממקומות אלו, הוא עדיין היה קשור אליהם, וכך גם יצחק. המילוי השלם אחר הציווי מתרחש רק עכשיו, ונחתם בברית בין לבן ויעקב. מעתה הם אינם קרובים זה לזה, וגל האבנים עומד כעדות לגירושין אלו. גבול פיסי עומד ביניהם.

זוהי הסיבה, לדעתי, לאזכור החוזר של "ההר". השניים נמצאים בפסגת ההר, וירדו משם כל אחד לכיוון אחר, כמו הנחלים מקו פרשת המים. במילים אחרות, מעתה מפריד ביניהם הר.

גם הקריאה לגל האבנים בשני שמות – ארמי ועברי, מסמלת שאין כאן ברית אמיתית, המאחדת את שני הצדדים לשבט אחד אלא פירוק השבט והתחלה של שני שבטים נפרדים.

בנקודה זו הושלם ניתוק קשרי המשפחה בין משפחת ישראל לבין כל משפחות האדמה, ובכך מתחיל יעקב ליצור את בית יעקב וישראל.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון