מדוע מפרטת התורה את שנות חייה של שרה? האם הכרח הוא שמאורעות החיים יפגמו בשלמותם ובתמימותם של החיים?
על הפסוק הפותח את הפרשה "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" (א) אומר המדרש: "כשם שהן תמימים כך שנותן תמימים" (בראשית רבה נח, א). על פי המדרש יש מתאם בין אישיותה של שרה ובין שנותיה. כפי שבאישיותה הייתה תמימה, כך גם שנותיה. ניתן להסביר שהכוונה היא ששנותיו של האדם עלי אדמות ניתנות לו במתנה מאת ה' יתברך בהתאם לאופן שבו הוא ממלא את תפקידו בעולם. אם הוא פוגם בשלמות חייו, נוכחותו בעולם הופכת למיותרת.
השפת אמת מבקש להעמיק יותר את הזיקה שבין נפשו של האדם לבין אורך חייו. בהתייחסו למדרש זה הוא כותב "והוא מעלה גדולה להיות אדם עומד בתמימותו בכל מה שעובר עליו... ושרה בתחילת ימיה עברו עליה כמה זמנים קשים ברעבון... ובסוף ימיהם היה להם כל טוב ולא נעשה בה שום שינוי בכל השינויים האלה" (שפת אמת, חיי שרה, תרנ"ו).
השפת אמת עוסק שם במידת ההשתוות ומסביר שהצדיק חי מעל הזמן. המציאות היא מציאות משתנה והדינמיות שלה היא זו המעניקה לאדם את נקודת המבט של הזמן. אולם הצדיק מתנתק מן הזמן ודבק בשורש העליון. בכך דעתו מוסחת מן המאורעות הארעיים הנובעים מן המציאות הפרטית. משל לאדם שפגש באהובתו לאחר שנים רבות, וכך הם חבוקים זה בזרועות זו ואינם שמים לב לא לגשם היורד עליהם ולא לשמש היוקדת.
בנוסף, על ידי מידת ההשתוות האדם אינו מסיח דעתו מן הנשמה שבכל דבר. אדם שכזה מחפש בכל מאורע ומאורע את המהות והשורש ומגלה את ה' יתברך בתוכו. אדם כזה הופך ממושפע למשפיע. הוא פועל על המציאות, ולא היא עליו, וחושף את אור ה' המסתתר מבעד למסך.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון