תסמונת העם המוכה

הפרק שלנו (החל מפס' ה) מתאר מהלך מוכר בנבואה: ה' שולח גוי, במקרה הזה אשור, כדי להעניש את יהודה על חטאיהם. הגוי מפליא לעשות ועושה זאת בשמחה ובהצטיינות יתרה, וה' מעניש אותו על כך ומציל את שארית העם.

בתוך התיאור הזה מופיע פסוק קצת מוזר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית יַעֲקֹב לְהִשָּׁעֵן עַל מַכֵּהוּ וְנִשְׁעַן עַל ה' קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת" (כ). מדוע עם ישראל נשען על מכהו? מדוע אנחנו נוטים להסתמך, להיעזר ולהיות תלויים באלו הרוצים ברעתנו ומכים אותנו?

נראה שלצערנו, התופעה הזו מוכרת גם בסוציולוגיה של בני אדם, וכנראה גם בתהליכים של קבוצות ושל עמים. אין מישהו חזק אחר בשטח, חוץ מהמַכֶּה. האדם או העם המוכה תולים בו תקוות שיום אחד הוא יפסיק להכות וישתמש בכוח שלו כדי להגן עליהם, אך הוא ממשיך בשלו.

ישעיהו מבטיח לעם שיום יבוא ובו העם יאמין באמת שיש לו על מי לסמוך – על ה'. אולי האמונה בה' תעניק לעם כוחות וגם הוא יוכל להגן על עצמו ולהסתמך על עצמו הודות לכוחו של ה'.

ובעיקר נראה, מקריאת הדינמיקה בעם אז והיום, שבאמת אין הרבה חדש תחת השמש.

באדיבות אתר 929