"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (בראשית מ"ח, כב)
בחרבי ובקשתי. תרגם אונקלוס 'בצלותי ובבעותי' [=תפילה ובקשה].
'צלותי' - הוא סדר תפילה הקבוע...
ו'בעותי' - הוא בקשה, אשר אמרו, אם רצה אדם לחדש בתפילתו, מעין כל ברכה שואל אדם צרכיו...
והנה הנפקא מינה [ההבדל ביניהם], כי סדר תפילה - שזו עבודה קבועה - אין הכוונה מעכב, ואם כיוון לבבו באבות סגי [אם כיוון לבו בברכת אבות, יצא ידי חובה], ובכוונה מועטת סגי.
לא כן בחידוש, שמבקש האדם צרכיו מחדש, בעי [צריך] כוונה יתירה...
והנה חרב הוא בעצמו מזיק, שברזל שיש לו חדוד ממית בכל שהוא, ואין צריך אומד [=לא צריך לכיוון]...
אבל הקשת בעצמו אינו מזיק, רק כוח המורה [=היורה בו], ותלוי לפי כוח ורחוק המורה בקשת.
לזה קרא לתפילה בשם "חרבי" - שהיא אף בלא כוונה מרובה;
ובעותי בשם "קשתי" - שהיא כמו קשת שהיא עד "שמשים נפשו בכפו".
משך חכמה - ר' מאיר שמחה הכהן, נולד בשנת 1843 בעיירה ליד וילנא. כבר מגיל צעיר נודע כגאון בתורה, חריף ובקי. בשנת 1888 מונה לרב הקהילה בדווינסק (דננבורג), במקביל לר' יוסף רוזין ('הרוגצ'ובר') ששימש כרב הקהילה החסידית; שניהם נחשבו מגדולי התורה בדורם. רמ"ש חיבר שני ספרים שזכו לפרסום גדול ולתפוצה רבה, 'אור שמח' על הרמב"ם בארבעה חלקים (1902-1926), ו'משך חכמה' - עיונים למדניים ומחשבתיים בפסוקי התורה ובדרשות חז"ל עליהם.