תפילה ותחינה

פרק ס"ג פותח בנבואה קצרה העוסקת בנקמת ה׳ באדום על שעוללו לישראל בתקופת החורבן (ס"ג,א-ו). בפסוקים ס"ג,ז - ס"ד,יא מופיעה תפילה ותחינה ציבורית על החורבן והגלות שבהם נתונים ישראל. בתפילה מנגיד הנביא בין נפלאות ה׳ בימי קדם, לבין הסתר הפנים בשעת החורבן. בחלקה הראשון (ס"ג,ז-יד) מתוארים חסדי ה׳ ואהבתו לישראל בעבר וכפיות הטובה של ישראל, שבעקבותיה הפך ה׳ את יחסו אליהם ונלחם בהם. בחלק השני פונים ישראל בקריאה נואשת - ׳הבט משמים וראה!׳, ומתחננים שיראה את מצבו הקשה של העם ואת החורבן הנורא ויתעורר לגאלם.

א. חסדי ה׳ לישראל בעברו של העם, ׳ימי עולם׳, נזכרים בשני שלבים:

1) כיצד מצטייר הקשר ההדדי בפסוקים ז-ט? מה היתה צפייתו של ה׳ מהעם, ובמה התבטאה אהבתו? ראו את דברי המדרש:

'צרה לישראל כאלו צרה לפניו, שנאמר ׳בכל צרתם לו צר׳ שמחה לישראל כאלו שמחה לפניו שנאמר ׳כי שמחתי בישועתך׳׳. (מכילתא דר"י עמלק ב)

2) בפסוקים י-יד מתואר ההיפוך ביחסים - ׳והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפך להם לאויב׳ (י), ועולים זיכרונות של כמה אירועים מרכזיים מהעבר הקשורים לגאולת מצרים: ׳ויזכור ימי עולם...׳ (יא-יד). מיהו ה׳זוכר׳ בפסוקים אלה? עיינו בפירושים הבאים וחשבו מה משמעות הזיכרון לפי כל פירוש.

רש"י: ׳הנביא מתאונן ואומר בלשון תחינה - היום בגולה זוכר עמו את ימי העולם, את ימי משה, ובצרתו הוא אומר איה משה רוענו המעלנו מים סוף׳.

תרגום יונתן: ׳וחס על כבוד שמו בגלל זכרון טובותיו שמעולם, הגבורות שעשה על ידי משה לעמו...׳.

דעת מקרא (עמוס חכם): ׳ואולם גם בשעה שנלחם בם זכר את ימי העולם, את הימים הקדמונים. לרמוז - אפילו בשעת כעסו על ישראל הוא זוכר את חבתו להם בימי קדם׳.

ב. בתחינה לגאולה (ס"ג,טז; ס"ד,ח-ט). מדגיש הנביא את הבסיס לבקשת הגאולה, תוך שלילת אפשרויות אחרות. מה ייחודו של בסיס זה, וכיצד הוא קשור ליחסים בין עם ישראל לקב"ה בראשית הדרך? 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"