"עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה" (איוב ט"ז, יז)
שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כב סימן ג
... וכשם שהן טהרו לבם ואמרו שירה שכן כתיב: "וייראו העם את ה' ויאמינו" (שמות י"ד, לא) ואחר כך "אז ישיר..." (שמות ט"ו, א), כך צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל.
וכן איוב אמר: "על לא חמס בכפי ותפלתי זכה" (איוב ט"ז, יז).
אמר ר' יהושע הכהן בן ר' נחמיה: וכי יש תפלה עכורה? אלא כל מי שידיו מלוכלכות בגזל הוא קורא להקדוש ברוך הוא ואינו עונה אותו, למה? שתפלתו בעבירה... אבל איוב שלא היה בעמלו גזל היתה תפלתו זכה, לכך אומר "על לא חמס בכפי" לפי שאין עול בכפי ובעמלי "תפלתי זכה".
אמר ר' חמא בן ר' חנינא: מנין שכל מי שהגזל בידו תפלתו עכורה? שנאמר: "ובפרשכם כפיכם וגו'... אינני שומע" (ישעיה א' טו), מפני מה? ש"ידיכם דמים מלאו" (שם).
ומנין שכל מי שמרחיק עצמו מן הגזל תפלתו זכה? שנאמר: "נקי כפים ובר לבב" (תהילים כ"ד, ד) מה כתיב אחריו? "ישא ברכה מאת ה'... זה דור דורשיו" (שם, ה-ו).
שמות רבה - מדרש אגדה לספר שמות. המדרש מורכב משני חלקים (חלק א - על פרקים א'-י'; חלק ב - על פרקים י"ב-מ') השונים זה מזה באופיים והם נוצרו, ככל הנראה, בזמנים שונים. החלק הראשון מאוחר יותר לשני והוא כנראה קיבל את צורתו הסופית רק לאחר המאה ה-11 אם כי נשתמרו בו בוודאי גם מדרשים קדומים. בחלק הראשון מובאים פירושים כמעט לכל פסוק בעשרת הפרקים הראשונים של הספר. החלק השני הוא חלק מספרות 'מדרשי התנחומא' העוסק בפסוקים הראשונים של כל 'סדר מקראי', סדר הקריאה שהיה נהוג בארץ ישראל. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)