תפילה להינצל מהקללות

בספר תהילים, פרק ק"ט, ישנו קטע ארוך ומלא בקללות (פסוקים ו-טו):

"הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל יְמִינוֹ
בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע וּתְפִלָּתוֹ תִּהְיֶה לַחֲטָאָה
יִהְיוּ יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר
יִהְיוּ בָנָיו יְתוֹמִים וְאִשְׁתּוֹ אַלְמָנָה
וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶם
יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ
אַל יְהִי לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו
יְהִי אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית בְּדוֹר אַחֵר יִמַּח שְׁמָם
יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבֹתָיו אֶל ה' וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל תִּמָּח
יִהְיוּ נֶגֶד ה' תָּמִיד וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם"

הקטע מעורר כמה שאלות:

1. מדוע בכלל המשורר מקלל את אויביו? והרי ה' לא חפץ במיתתם של הרשעים אלא בתשובתם, וראוי גם למשורר ללכת בדרכי ה' ולקוות שאויביו יחזרו בתשובה! שאלה זו ניתן לשאול גם על פסוקים נוספים בתנ"ך, ויש לענות עליה בכל מקום בנפרד.
2. מעבר לשאלה הכללית ישנה שאלה ספציפית לפרק זה - מדוע המשורר מקלל את אויביו בקללות כה רבות, שלא מצאנו כמותן בשום מקום אחר בתנ"ך? והרי, לא מדובר כאן באנשים שעשו לו רע בפועל, אלא רק באנשים ששנאוהו ודיברו עליו דברים רעים (פסוקים ב-ה: "כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר: וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם: תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה: וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי"); זה אמנם מאד לא יפה מצדם, אך אין זה מצדיק קללות כה רבות וקשות, שגם אויבים גרועים יותר לא "זכו" להן!
3. מדוע המשורר מקלל את ילדיהם של אויביו - "ואל יהי חונן ליתומיו... בדור אחר ימח שמם" (יב-יג)? מה הם עשו לו?

כדי לענות על השאלות, נשים לב שוב לתיאורים שבהם המשורר מתאר את אויביו:

"פי רשע... ופי מרמה... לשון שקר" (ב)
"ודברי שנאה" (ג)
"ויאהב קללה" (יז)
"וילבש קללה כמדו... תהי לו כבגד..." (יח-יט)
"שוטני... והדוברים רע על נפשי" (כ)
"יקללו המה ואתה תברך" (כח)

נראה שהנשק העיקרי שהאויבים הללו משתמשים בו הוא הדיבור - הם מדברים על המשורר דברי שנאה ומקללים אותו;

אם כך, ייתכן שהפסוקים שקראנו קודם - פסוקים ו-טו - אינם דברי המשורר אלא דברי אויביו. המשורר אומר: "ודברי שנאה סבבוני... וישימו עלי... ושנאה תחת אהבתי" (ג-ה), ואז מתאר ומפרט את אותם דברי שנאה, את הקללות שאויביו אומרים נגדו.

וכך יש להסביר את מבנה הפרק:

א: כותרת: "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל תֶּחֱרַשׁ": אל תהיה כמו חרש שאינו שומע, אלא שמע מה אויביי מדברים:
ב-ה: אויביי מדברים עליי דברי שנאה וקללות, ואלו הן:
ו-טו: הקללות שאויביי מקללים אותי;
טז-כה: אני עני ואביון, חולה וחלש, ובכל זאת אויביי לא מרחמים עליי ומקללים אותי שיהיה לי רע עוד יותר, כי הקללה היא בשבילם חלק מהחיים, כמו בגד, כמו מים וכמו שמן;
כו-לא: הצל אותי מהקללות, הם יקללו ואתה תברך, וידעו כולם שאתה מושיע ולקללות אין כוח לפעול בניגוד לרצונך.

לפי זה, המזמור כולו הוא תפילה להינצל מהקללות.
___

* הרעיון המובא במאמר מקורו בפירוש "דעת מקרא" לפרק

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

מתוך אתר הניווט בתנ"ך