תפילה לעזרת ה' במלחמה

מזמור זה, לצד מזמורים נוספים, עוסק בסכסוך שתם ולא נשלם. סכסוך שתחילתו בקניית יעקב את הבכורה מעשיו תמורת נזיד עדשים, והמשכו לאורך השנים והדורות. הסכסוך ניכר בכל מפגש בין ישראל ואדום, וגם במזמור זה תזכורת לכך שבמערכת היחסים הזו התגובות קשות וכואבות: "וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף" (ב).

יואב מכה באדום מכה ניצחת, כזו שאיננה מותירה בספק את השאלה מי נחל תבוסה. הכרעה שכזו איננה מצויה בתיאור הניצחונות בנביאים, ולאור היעדרו של ניצחון נוסף כזה, מתאר המזמור את התחושה ש"אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ" (ג). האל, שבעבר דאג לתבוסתם של הקמים עלינו, והוביל את ישראל לניצחונות מול עמים רבים ואפילו מול האויבים הקשים ביותר – האדומים, מרשה שיכו בנו.

אנו חוזרים ומייחלים: "מִי יֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר, מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם?" (יא) מתי אויבינו ינחלו תבוסה כמו זו שנחלה אדום, הקשה שבאויבינו?

רק כשה' מוביל את הצבא ניתן לייחל לכך, אולם כל עוד המצב הוא אחר, כל עוד: "הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ" (יב) - אתה נוכח אולם נפקד, לא מורגש כמוביל צבאותינו. אולי בשל כך טובי חיילינו נהרגים במלחמה?

המזמור מהווה תזכורת לכך שניצחון אנושי כולל ומקיף לא ניתן להשגה בידי אדם: "וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם" (יג). רק כאשר ה' מוביל את המלחמה, והוא שמביס את הצרים, ניתן לתאר מצב של ניצחון אמת. ומכאן הבקשה: "בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ" (יד).

באדיבות אתר 929