מהותה של מצוות תפילין היא החיבור בין הידע למודעות, להעביר את הידיעה אל תוך הלב והנפש פנימה: ״וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם״ (יח).
עידן האינטרנט מתאפיין בנגישות לאינסוף מידע. אך כדי לעבור שינוי בחיים, לא די בהוספת ידע: נדרש שינוי תודעתי. דרך התודעה מתבונן האדם במציאות וחווה אותה. שינוי תודעתי נעשה מתוך עיצוב מחדש של היסודות המכוננים שדרכם תופס האדם את המציאות. ידע הוא אכן אחד האמצעים שדרכם אפשר לעצב את היסודות הללו, אולם נדרשת גם הפנמה עמוקה של הידע. זו המשמעות המקורית של המילה ׳ידע׳: לא רק קליטת אינפורמציה, אלא גם חיבור אליה.
ספר התניא מדייק בבחירת התורה במילה ׳ידע׳ לתיאור יחסי אישות: ״והדעת הוא מלשון ׳וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה׳ (בראשית ד', א), והוא לשון התקשרות והתחברות, שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד״ (תניא פרק ג). רעיון זה משתקף גם בזיקה בין המילים ׳ידע׳ ו׳מודעות׳. הקשר בין המילים אינו מובן מאליו, והוא ייחודי לשפה העברית. באנגלית, למשל, ידע הוא information או knowledge, ואילו מודעות היא consciousness.
דווקא זרימת המידע הבלתי פוסקת מקשה על היכולת להתרכז בדברים החשובים באמת. לרוב, במקום שהידע יביא לידי מודעות עמוקה, הוא מותיר את האדם עם עודף של מידע. אפשר להקביל זאת למציאות של יחסי האנוש בכפר הגלובלי – למרות כל הכלים והאמצעים המסייעים לשמור על קשר עם אנשים רבים כל כך, רוב בני האדם חיים בניכור זה לזה.
בפרקנו מופיעה הפרשה הרביעית והאחרונה שמצוות תפילין מוזכרת בה, מצווה שמהותה היא החיבור בין ידע למודעות. ארבע הפרשיות שבתפילין כוללות את היסודות המכוננים של היהדות: האמונה באל אחד, אהבתו, המחויבות למצוותיו וזכרון יציאת מצרים. לא די להכיר את היסודות הללו – יש להפנים אותם, וכלשון הפסוק: ״וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד״ (ד', לט).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'להתעורר ליום חדש: קריאה מתחדשת של התורה ושל החיים' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר