תפקידו של געל בסיפור אבימלך

בחציו השני של סיפור אבימלך, אדם בשם געל בן עבד מגיע לשכם עם אחיו, ואנשי שכם בוטחים בו. הם עורכים חגיגות בציר ויושבים שיכורים לקלל את אבימלך. ניתן להבין מדבריו הסתומים שהוא סובר שאין לעבוד את אבימלך, כי הוא בכלל מבית ירובעל ולא משכם. אומנם, לשונו קשה להבנה, והוא אף מציע לעבוד את אנשי חמור אבי שכם – שכידוע נהרג כבר על ידי שמעון ולוי לפני מאות שנים, בספר בראשית. את הקושי לעקוב אחרי ההיגיון של דבריו ניתן פשוט לתרץ בעובדת היותו שיכור.
זבול, שר העיר שכם, שומע על דבר המרד, ומציע לאבימלך תוכנית להכות את געל בקרב. געל יוצא למלחמה ומובס. זבול מגרש את געל ואחיו משכם, וכך למעשה מסתיים סיפורו של געל, ויותר לא נשמע עליו.
במבט כולל, נראה שסיפורו של געל בן עבד מיותר: שכם לא נחרבה במלחמה של אבימלך נגד געל, אלא למחרת, במלחמה אחרת, והוא אף לא נהרג אלא רק גורש; הוא אף לא קשור לחיסול בית ירובעל, כך שאין לו קשר לקללת יותם. אך דומה שתפקידו בסיפור חשוב מאוד: עד שהגיע געל לשכם, אבימלך לא יצא למלחמה נגד המורדים. געל הוא חומר הנפץ שהוביל את כל האירועים שהתרחשו מאוחר יותר, ובלי מעשיו דבר מהמסופר בהמשך לא היה קורה. באופן מרשים ניתן לומר כי כל 'הנוגעים בדבר' בחיסול בית ירובעל – מתים: כל אנשי שכם ובעלי מגדל שכם, ולבסוף אבימלך עצמו; וכל מי שלא נגע בדבר – נשאר בחיים: אנשי תבץ לא נפגעים לבסוף, וגם געל 'פגע וברח': הצית את אש המרד, אך יצא לבסוף ללא פגע. אפילו גירושו בבושת פנים משכם נעשה לבסוף לטובתו: הוא גורש מיד לאחר המלחמה הראשונה, ואילו היה נשאר עוד יום אחד הוא היה מחוסל עם שאר יושבי שכם.
הרעיון מאחורי הדברים הוא ברור: ה' פוגע רק במי שהיה אשם ברצח אחי יותם, וגעל שימש רק ככלי משחק ביד ה' לבצע זאת.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון