תקופת השבטים

תקופת השופטים הינה תקופת מעבר בין הנהגת יהושע לבין הקמת מלכות ישראל. בתקופה זו אין לישראל מנהיג אחד מוגדר לכולם, ויחידות היחס המרכזיות הן השבטים - כל השבט כגוף אחד יושב לבד בנחלתו ופועל בתוך עצמו, כמעט ללא קשר לשבטים האחרים בעם.

כבר בפרק א' ניתן לראות את השבטיות המגדירה תקופה זו בעם:

בחלקו הראשון, הפרק מספר על כיבושי שבטי יהודה ושמעון ובין השאר מזכיר את כיבוש חברון בידי שבטים אלו. למרות שהכיבוש במקורו הוטל על כלב בן יפונה (יהושע י"ד) כיחיד, אין זו סתירה הכרחית אלא שימת דגש על פעילות השבט ולא על הפרטים שבתוכו. היחיד שמוזכר ככובש פרטי הוא עתניאל בן קנז, שיופיע בהמשך גם כשופט הראשון בשבט יהודה - וכמושיעם מיד אויביהם.

בחלקו השני של פרק א' ובהמשך בפרק ב' מסופר על הבעיה המרכזית בתקופה זו - השפעת העמים על עם ישראל. מהרגע שרוב השבטים לא השמידו את יושבי הארץ כמצווה עליהם, הסחף התרבותי נעשה בלתי נמנע. עם ישראל מתיישב בין עמי הארץ, הוא סופג את התרבות שלהם ובכך נסחף יותר ויותר לעבודה הזרה ולחטאי העמים שסביבו.
כאן מתגלה הצד הבעייתי שבליכודם של השבטים - גם אם רק מעטים שוכנים ממש על יד הכנענים, הם במהרה יגררו אחריהם את שאר שבטם.

כשם שכל שבט מאוחד בכיבוש (או בהמנעות ממנו), כך הוא מאוחד גם בחטאים וכך מתחילה התקופה הבעייתית ביותר בעם ישראל.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער