אקספוזיציה (א-ה)
הפסקה הראשונה שבפרק לא רק פותחת את סיפור המסגרת של הספר, אלא של הספר כולו. איוב מוצג כ"תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" (א), וכאיש עשיר ובעל אמצעים: "וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכׇּל בְּנֵי קֶדֶם" (ב-ג).
הדיון השמיימי (ו-יב)
הסיפור נפתח ב"וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה'" (ו) ובתוכם הגיע גם השטן, שרצה לקטרג על איוב. ה' הגן על איוב "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" (ח), אך השטן טען לעומתו: "שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכׇל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ" (יא) - כלומר פגיעה ברכוש של איוב תוביל אותו לקלל את האל. ה' מאפשר לשטן לפגוע באיוב, אך מזהיר אותו שלא לפגוע בגופו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כׇל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ" (יב).
הפגיעה באיוב ותגובתו (יג-כב)
הצרות מתחילות לפקוד את איוב. מלאך בא אל איוב ומעדכן אותו על הפגיעה במקנה הבקר: "וַיֹּאמַר הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם" (יד-טו) ובנערים העובדים במקנה: "וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ" (טו), מכאן חוזר הפזמון "עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא" שמתאר אסונות נוספים הפוקדים את איוב: פגיעה במקנה הצאן, בגמלים ומות בניו ובנותיו. איוב קם ולובש אבל: "וַיָּקׇם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגׇז אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ" (כ). איוב קורא: "עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה ה' נָתַן וַה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ" (כא), והכתוב מציין: "בְּכׇל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב וְלֹא נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים" (כב).
כתיבה: נתנאל שפיגל