תקציר איוב פרק ד'

בפרקים ד'-י"ד מופיע מחזור הויכוחים הראשון בין איוב לרעיו. בפרקים ד'-ה' מובאים דברי אליפז לאיוב.

דברי נחמה לאיוב (א-יא)

בפתיחה לדבריו, אליפז טוען שאיוב "ייסר" רבים, כלומר לימד דברי מוסר וחוכמה לרבים אחרים: "הִנֵּה יִסַּרְתָּ רַבִּים וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק" (ג), אבל כעת כשהצרה מגיעה אליו הוא נלאה, מתקשה לקבל זאת: "כִּי עַתָּה תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא תִּגַּע עָדֶיךָ וַתִּבָּהֵל" (ה). לטענתו, דווקא יראתו של איוב היתה אמורה ויכולה לחזק אותו: "הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ תִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ" (ו). 

אין אדם ללא חטא (יב-כא)

כעת אליפז מספר לאיוב על כך שראה חזון: "ואֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אׇזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ, בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים" (יב-יג), הוא מתאר את מה שאירע לו בעת שמיעת החזון: "פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד. וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי" (יד-טו). בחזון, אליפז מתאר שהוא ראה מראה שהוא לא מכיר, ואף לא יכול לתארו, ואז שמע קול שאומר: "הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר?" (יז) - כלומר האדם לא יכול להיות צדיק בעיני האל, הרי "הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תׇּהֳלָה" (יח). אליפז מסיים את תיאור החזון בטענה: "הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחׇכְמָה" (כא) - מספיק שמיתר אחד ינתק - האדם ימות, בלי היכולת להגיע למיצוי הטוב בעיני האל, ועל כן אין להתפלא שאדם מקבל ייסורים.

כתיבה: נתנאל שפיגל