תקציר איוב פרק ו'

בפרקים ד'-י"ד מופיע מחזור הויכוחים הראשון בין איוב לרעיו. בפרקים ו'-ז' מובא מענה איוב לאליפז.

הייסורים רבים (א-יג)

איוב פותח את מענהו וטוען שייסוריו כבדים מאוד: "לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי וְהַוָּתִי בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד" (ב-ג), ואם ייסוריו לא היו מכבידים עליו, הוא לא היה זועק: "הֲיִנְהַק פֶּרֶא עֲלֵי דֶשֶׁא אִם יִגְעֶה שּׁוֹר עַל בְּלִילוֹ" (ה). איוב שב ואומר שהלוואי שהאל ישמע לתפילתו וימיתהו: "מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ. וְיֹאֵל אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי יַתֵּר יָדוֹ וִיבַצְּעֵנִי" (ח-ט). איוב ממשיך וטוען שאין הוא זקוק לדברי עידוד ותמיכה "הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי?" (יג).

הרעים בגדו באיוב (יד-ל)

בפסקה זו איוב טוען כלפי רעיו שהם בגדו בו: "אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ" (טו) ומכאן מתאר את רעיו כנחל אכזב. בהמשך מאשים איוב את רעיו שהם ייראים מלהגיב בצורה כנה: "כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לֹא תִּרְאוּ חֲתַת וַתִּירָאוּ" (כא). איוב ממשיך וטוען שאם יש לרעיו דברים של טעם לומר - שיאמרו: "הוֹרוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַה שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי" (כד). איוב מבקש מרעיו להביט בו ולבחון: "הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה אִם חִכִּי לֹא יָבִין הַוּוֹת" (ל).

כתיבה: נתנאל שפיגל