בפרקים ט"ו-כ"א מופיע מחזור הויכוחים השני בין איוב לבין רעיו. בפרקים ט"ז-י"ז מובא מענה איוב לאליפז.
איוב מוכיח את רעיו (א-ו)
איוב בא בטענות כלפי רעיו: "שָׁמַעְתִּי כְאֵלֶּה רַבּוֹת מְנַחֲמֵי עָמָל כֻּלְּכֶם" (ב), כלומר דברי הנחמה שלכם הם חסרי תועלת. איוב אומר שגם הוא יכול היה לומר דברי נחמה, אילו רק היה במצב הזה: "גַּם אָנֹכִי כָּכֶם אֲדַבֵּרָה לוּ יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים וְאָנִיעָה עֲלֵיכֶם בְּמוֹ רֹאשִׁי" (ד).
ייסורי איוב (ז-יז)
בפסקה זו איוב מתלונן על ייסוריו. הוא מדמה את האל כחיית טרף: "אַפּוֹ טָרַף וַיִּשְׂטְמֵנִי חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו צָרִי יִלְטֹשׁ עֵינָיו לִי" (ט); מתאר כיצד הוא מסגיר אותו ביד הרשעים: "יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי" (יא); מכוון עליו את קשתו: "שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְאָחַז בְּעׇרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה" (יב); ונלחם איתו: "יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָרֶץ יָרֻץ עָלַי כְּגִבּוֹר" (יד). איוב מתאר שהייסורים מביאים אותו לאבלות: "שַׂק תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי" (טו) ומדגיש שייסוריו באים לו על לא עוול בכפו: "עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה" (יז).
תביעה למשפט צדק (יח-כב)
בפסקה זו פונה איוב אל הארץ ודורש ממנה לא לקבל את דמו, שהותר שלא במשפט צדק: "אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי" (יח). איוב פונה בעקיפין לה' שיעיד על ניקיון כפיו: "גַּם עַתָּה הִנֵּה בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרֹמִים. מְלִיצַי רֵעָי אֶל אֱלוֹהַּ דָּלְפָה עֵינִי. וְיוֹכַח לְגֶבֶר עִם אֱלוֹהַּ וּבֶן אָדָם לְרֵעֵהוּ" (יט-כא), זאת משום החשש שסופו קרב: "כִּי שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ וְאֹרַח לֹא אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ" (כב).
כתיבה: נתנאל שפיגל