בפרקים ד'-י"ד מופיע מחזור הויכוחים הראשון בין איוב לרעיו. בפרקים י"ב-י"ד מובא מענה איוב לצופר.
איוב חכם כמו רעיו (א-ו)
במענה ארוך איוב פותח את דבריו בכך שחוכמתו לא נופלת מחוכמת חבריו: "אׇמְנָם כִּי אַתֶּם עָם וְעִמָּכֶם תָּמוּת חׇכְמָה. גַּם לִי לֵבָב כְּמוֹכֶם לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם וְאֶת מִי אֵין כְּמוֹ אֵלֶּה" (ב-ג), ומזכיר כי גם רשעים נהנים מביטחון ושקט, ולא כפי שציינו חבריו שרק הצדיקים זוכים לכך: "יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ" (ו).
כוחו של ה' וחוכמתו גורמות גם לחורבן והרס (ז-כה)
פסקה זו נחלקת לשניים. תחילתה נראית כשיר שבח והלל לכוחו וחוכמתו של האל: "מִי לֹא יָדַע בְּכׇל אֵלֶּה כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת. אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כׇּל חָי וְרוּחַ כׇּל בְּשַׂר אִישׁ. הֲלֹא אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ" (ט-יא), אך החלק השני של השיר מציג את הצד ההרסני של כוח האל: "הֵן יַהֲרוֹס וְלֹא יִבָּנֶה יִסְגֹּר עַל אִישׁ וְלֹא יִפָּתֵחַ… מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח. שׁוֹפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה… מֵסִיר לֵב רָאשֵׁי עַם הָאָרֶץ וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ. יְמַשְׁשׁוּ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר וַיַּתְעֵם כַּשִּׁכּוֹר" (יד-כה). איוב מסכים עם רעיו שחוכמת ה' היא חזקה ומנחה את העולם, אך לטענתו היא גם מובילה להרס ולחורבן, ולא רק לביטחון ושקט.
כתיבה: נתנאל שפיגל