בפרקים ד'-י"ד מופיע מחזור הויכוחים הראשון בין איוב לבין רעיו. בפרקים י"ב-י"ד מובא מענה איוב לצופר.
הרעים לא טוענים כלפי האל (א-יט)
איוב ממשיך את טענותיו מהפרק הקודם ומכריז שהוא לא נופל מרעיו בידיעותיו: "כְּדַעְתְּכֶם יָדַעְתִּי גַם אָנִי לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם" (ב), והוא בניגוד אליהם 'מוכיח' גם את האל: "אוּלָם אֲנִי אֶל שַׁדַּי אֲדַבֵּר וְהוֹכֵחַ אֶל אֵל אֶחְפָּץ" (ג). כך איוב מוכיח את רעיו שהם נטפלים ומאשימים אותו באופן מיידי, על אף שמדובר בעדות שקר: "הַלְאֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה וְלוֹ תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה הֲפָנָיו תִּשָּׂאוּן אִם לָאֵל תְּרִיבוּן. הֲטוֹב כִּי יַחְקֹר אֶתְכֶם אִם כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ" (ז-ט), ואומר להם שבעתיד הם ישלמו על כך מחיר: "הֲלֹא שְׂאֵתוֹ תְּבַעֵת אֶתְכֶם וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם" (יא). על כן איוב מבקש מהרעים לשתוק ולתת לו לטעון לפני האל: "הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה אָנִי וְיַעֲבֹר עָלַי מָה… שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וְאַחֲוָתִי בְּאׇזְנֵיכֶם" (יג-יז). איוב בטוח בצדקתו, עד שהוא בטוח שאם מישהו יוכל להוכיח שהוא טועה - הוא, איוב, יקבל עליו את הדין וימות: "מִי הוּא יָרִיב עִמָּדִי כִּי עַתָּה אַחֲרִישׁ וְאֶגְוָע" (יט).
פנייה לה' (כ-כח)
בדבריו לה' טוען איוב: "כַּמָּה לִי עֲוֺנוֹת וְחַטָּאוֹת פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי הֹדִיעֵנִי" (כג) וכן תוהה מדוע ה' מסתיר פניו ממנו: "לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ" (כד). איוב תוהה מדוע האל רודף אחריו, אם הוא איוב הוא רק עלה נידף או קש: "הֶעָלֶה נִדָּף תַּעֲרוֹץ וְאֶת קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף… וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלַי וְתִשְׁמוֹר כׇּל אׇרְחוֹתָי עַל שׇׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה" (כה-כז)
כתיבה: נתנאל שפיגל